החלטה בתיק בש 2754/05

בתיק זה נדונה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וזאת בהתייחס לת"פ 4153/05, שם הוגש כנגדו כתב אישום בעבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. מדובר בארוע בו המשיב, אשר הימר והפסיד כספים, חזר למקום ההימורים כשהוא מצויד בסכין יפנית ותוך איומים על עובדת במקום, קיבל לידיו סכום כסף שנע בין 9,500 ל- 10,500 ש"ח. למעשה מודה המשיב במעשה והסביר את מניעיו לנסיון להשיב את הכספים שהפסיד בהימורים, כספים שהיו אמורים לשמש לתשלום משכורות של עובדיו.

ביום 6/10/05 ניתנה החלטה בה קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב. עם זאת, קבעתי כי בטרם תינתן החלטה בענין מעצרו, יש לבחון את מידת מסוכנותו, בין היתר, בסיוע של תסקיר והוריתי על הגשת תסקיר. לבית המשפט הוגש תסקיר אשר המליץ על שחרורו של המשיב בתנאי פיקוח אנושי ואלקטרוני, ובהמשך להגשת התסקיר טענו הצדדים בפני.

התביעה עומדת כאמור בטיעוניה על מעצרו של המשיב ומתנגדת לחלופת המעצר הספציפית בהיותה בכפר כסרא, שאינו רחוק דיו, לשיטת המאשימה, מהעיר כרמיאל, מקום בו בוצעה העבירה. עוד מציינת ב"כ המאשימה כי למשיב עבר הכולל שתי עבירות פליליות שאחת מהן הינה עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה שהיא רלוונטית בעיקר לענין הפיקוח על המשיב בכל תנאים של חלופת מעצר.

ב"כ המשיב ביקש לאמץ את המלצות שרות המבחן.

הלכה היא, כי גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97,  מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.

וכן ראה:

בש"פ 3442/98 ,  מדינת ישראל נ' אייל מלכא,  תק-על 98(2), 1161 ,עמ' 1162,שם נאמר:

"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה."

בבואו של בית המשפט לבחון את סוגיית מסוכנותו האינדבידואלית של נאשם, עליו להתייחס לא רק לעבירה והראיות שבפניו, אלא גם לנתוניו הייחודיים של הנאשם.

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו".

                                     (ההדגשות הוספו.ר.ש.)

בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה, תק-על 2004(3), 322.

כן ראה:

בש"פ 4812/05 עיסאם זחאלקה נ' מדינת ישראל, תק-על  2005(2),  3683;

בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד  נ"א(4) 720.

בנסיבות הענין, סבור אני כי בשים לב לעברו, אופיו, ותכונותיו האישיות, לא ניתן לומר כי מדובר באדם המסכן את הציבור באופן המחייב את החזקתו דווקא במעצר מאחורי סורג ובריח. מבלי לגרוע מחומרת העבירה, סבור אני כי אין מניעה להסתפק בהחזקתו בתנאי פיקוח של חלופת מעצר.