החלטה בתיק בש 2738/07

בפני מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המונה 4 אישומים והמייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא (3 עבירות), הצתה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ונהיגה בזמן פסילה.

  העובדות וטענות הצדדים:

באישום הראשון נטען, כי נאדר וסמיר אבו פול (להלן: "המתלוננים") הינם בני דודים המתגוררים בכפר ג'ת ועובדים מזה מס' שנים אצל דודם יוסף אבו פול (להלן: "יוסף").

הנאשם הינו תושב ג'ת המשולש ולמשפחתו מצד דודו, משפחת וותד, סכסוך ממושך עם משפחת המתלוננים. נטען, כי ביום 9.5.07 בסמוך לשעה 07:30 ישבו המתלונן ברכב מסוג GMC השייך ליוסף. הרכב חנה ליד ביתו של יוסף שיצא ממנו על מנת לתדלקו, כשלפתע הגיע הנאשם ביחד עם שניים אחרים ברכב מסוג סובארו וברשותם אקדח חצי אוטומאטי ותת מקלע.

הנאשם והאחרים החלו לירות לכיוון הרכב בו ישבו המתלוננים במטרה לפגוע בהם. כתוצאה מהירי נגרם למתלונן 1 פצעי ירי בכתף שמאל ובמותן שמאל ולמתלונן 2 נגרמו פצע ירי בכתף שמאל ושבר מרוסק בצלע 5 משמאל ושבר של הקופאלה השמאלית.

בהמשך נטען, כי הנאשם נהג ברכב איסוזו שעה שהיה פסול נהיגה.

בגין המתואר באישום זה, ייחסה המאשימה לנאשם 2 עבירות של חבלה בצוותא, עבירות בניגוד לס' 29 + 329 לחוק העונשין. כמו כן, ייחסה לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה עבירה לפי ס' 67 לפקודת התעבורה.

באישום השני, נטען כי ביום 13.4.07 סמוך לשעה 23:00 נסע מאלק ביאדסה וראמי אבו פול (להלן: "המתלוננים") ברכבו של מאלק בכפר ג'ת במשולש. הנאשם ואחר עקבו אחרי המתלוננים שיצאו מחתונה באותה עת, ירו לעבר הרכב בו נסעו המתלוננים במטרה לפגוע ביושביו.

בגין אישום זה ייחסה המאשימה לנאשם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא, עבירה בניגוד לס' 329 + 29 לחוק העונשין.

באישום השלישי נטען, כי ביום 18.4.07 בסמוך לשעה 01:30 חנה רכב מסוג GMC בחצר ביתו של מוחמד אבו פול בכפר ג'ת במשולש. נטען, כי הנאשם ביחד עם האחרים הגיעו לחצר ביתו של אבו פול והצית את הרכב עם חומר דליק ביחד עם אחרים.

בגין אישום זה ייחסה המאשימה לנאשם עבירה של הצתה בניגוד לס' 448 לחוק העונשין.

באישום הרביעי נטען, כי ביום 9.5.07 בסמוך לשעה 09:30 ביצע השוטר אלי קדוש ביחד עם שוטרים אחרים חיפוש כדין ברכב מסוג איסוזו בו נסע הנאשם. במהלך החיפוש הלם הנאשם בשוטר ודחפו במטרה להכשילו בתפקידו, כך נטען.

בגין אישום זה ייחסה המאשימה לנאשם עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה בניגוד לס' 274(1) לחוק העונשין.

ב"כ המאשימה טענה לקיומן של ראיות לכאורה. בין היתר היא הפנתה להודאות המשיב בהודעותיו השונות במשטרה וציינה כי הוא ידע פרט מוכמן מזירת האירוע (קיומם של 2 כלי נשק). ב"כ המאשימה עמדה גם על השקרים השונים לטענתה בגרסת הנאשם ובטענת האליבי שמסר אשר נסתרה על-ידי חבריו ועל ידי האיכון שנערך למכשיר הטלפון הסלולארי שברשותו.

כמו כן, הפנתה ב"כ המאשימה למזכרים ודו"חות פעולה שנערכו על ידי חוקרי המשטרה. ב"כ המאשימה טענה כי מתקיימת כאן עילת מסוכנות סטטוטורית מכוח ס' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: "החוק") ומכאן שיש עילת מעצר של מסוכנות. עוד טענה כי קיימת עילת מעצר בשל החשש מפני שיבוש מהלכי משפט כאמור בס' 21(א)(1)(א) לחוק.

ב"כ המאשימה שללה גם קיומה של חלופת מעצר ראויה לאור המסוכנות הגבוהה לטענתה, הרקע לאירועים ושאר נסיבות המקרה.

ב"כ הנאשם טען, כי בעת ביצוע המעשים המיוחסים לנאשם הוא היה חסר עבר פלילי וחסר נסיון בחקירות משטרתיות. לטענתו כתב האישום מבוסס כל כולו על הודאתו של הנאשם ללא כל ראיה חיצונית אחרת, כך טען.

הוסיף וטען ב"כ הנאשם, כי הודייתו של הנאשם איננה הודיית אמת, שכן היא אינה מתיישבת עם הראיות החיצוניות שהיו בזירת האירוע. בהמשך הפנה הסנגור לסתירות העולות מהודייתו של הנאשם.

ב"כ הנאשם לא היסס לציין כי הנאשם "שיקר" בהודעותיו שמסר במשטרה ובהן הודה לכאורה במעשים שיוחסו לו. לטענת הסנגור הוא מסר הודאות שונות שאינן נכונות ואינן אמת.