החלטה בתיק בש 2733/07

בפני מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק בו הוא מואשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי ס' 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

העובדות וטענות הצדדים:

בכתב האישום שהוגש נגד המשיב נטען, כי ביום 1.6.07 בשעה 19:00 או בסמוך לכך, תקף הנאשם את אביו על רקע משבר ביחסי הוריו.

נטען, כי הנאשם נהג ברכב בפראות, פגע ברכב השייך לאביו וכשהבחין באביו דחפו וכשהלה נפל ארצה הנאשם המשיך לתקופו והכה אותו שוב ושוב בידיו לרבות באגרופים ובבעיטות.

כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו לאביו חבלות שונות לרבות דימום תוך גולגולתי, שברים מרובים בעצמות הפנים ובגולגולת. כן נגרמו לאב חבלות בגפיים ובחזה.

בגין המתואר ייחסה המאשימה לנאשם את ביצוע העבירה כאמור לעיל.

ב"כ המאשימה טענה לקיומן של ראיות לכאורה תוך שפירטה את הראיות הנמצאות בתיק החקירה וטענה לקיומן של עילות מעצר הן בשל המסוכנות העולה מהאירוע והן בשל החשש מפני שיבוש מהלכי משפט.

ב"כ הנאשם לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אך ביקש לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר לאור העדר עבר פלילי ולאור זאת כי אביו מעוניין בחזרת בנו לחיק המשפחה. כן, הגיש הסנגור המלצות שונות המלמדות על תפקודו הנורמטיבי של הנאשם.

דיון:

מאחר והצדדים לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה, לא ארחיב בעניין זה. אציין רק, כי בתוך חומר החקירה מצויות עדויות שרובן ככולן מלמדות על כך, כי המשיב תקף את אביו. גם מעדותו של המשיב עצמו ניתן ללמוד על כך. בנוסף, בתיק החקירה קיימות דו"חות פעולה, מזכרים ודו"חות אירועים המסבכים לכאורה את המשיב בעבירה המיוחסת לו.

מחומר החקירה עלה, כי המדובר באירוע מצער שבו תקף המשיב לכאורה את אביו וזאת בשל רצונו של אביו לעזוב את אמו של המשיב לטובת אשה אחרת עימה הוא בקשר. נראה, כי התנהגותו של האב לא הייתה לרוחו של המשיב והלה החליט לתקוף את אביו בשל הפגיעה שפגע אביו באמו, כך לטענתו.

מהתמונות המצויות בתיק והתיעוד הרפואי עלה, כי המשיב תקף את אביו באכזריות ובצורה חמורה וללא גלוי רחמים, שהרי בכלות הכל מדובר באביו של המשיב. בנסיבות אלו מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות נגד המשיב בשל החומרה שבמעשיו והאכזריות שבהם, כאמור בס' 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (מעצרים- סמכויות אכיפה)- התשנ"ו, 1996 (להלן: "החוק"). האלימות אינה יכולה המפלט שבו יוציא אדם את זעמו על אחר בודאי לא על אביו, אף אם התנהגותו של האב פגועת בתא המשפחתי, לדעתו של הבן.

בנסיבות המקרה המעשיםן מקימים עילת מעצר של מסוכנות, עליה יש להוסיף עילה של חשש לתאום עדויות והשפעה על עדים, זאת כאשר האירוע כולו הוא בתא המשפחתי.

גם כאשר קיימת עילת מעצר וכאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל ואם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק וכך נקבע באחת הפרשיות:

            "חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן"  (בש"פ  4224/99   מדינת  ישראל  נ'  כהן  תק-על  99(2)  10,  (1999); ראו גם: בש"פ 7524/06  מרדכי נ' מדינת ישראל  תק-על 2006(3) 4652 (2006)).

בנסיבות המקרה, חרף החבלות החמורות שנגרמו לאב, סבור אני כי ראוי להכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב בטרם תיפול הכרעה סופית בדבר מעצרו.

המשיב הינו אדם נורמטיבי בדרך כלל, ללא עבר פלילי, צעיר בשנים והעבירות שבוצעו על ידו היו בתוך המשפחה על רקע משבר ביחסים בין הוריו. שליחת המשיב למעצר בצורה לא מבוקרת עלולה להיות לה השפעה דרסטית על חייו ובסופו של דבר עלולה לפגוע גם באינטרס הציבורי. אכן ישנם מקרים שבהם להתפרצויות זעם אלימות, במיוחד בתוך המשפחה, ישנו פן של חומרה יתרה שכן ככלל העבירות הפליליות בתוך המשפחה על רקע התפרצויות זעם הן נפוצות ועד מהרה הופכות לאלימות ביותר. ברם נסיבות המקרה כפי שהן עולות מחומר החקירה תומכות במסקנתי לעיל, במובן זה שאין מדובר בעבירת אלימות במשפחה במובנה המקובל, ואין מדובר במערכת יחסים אלימה ועבריינית לאורך זמן.

כן יש להוסיף, כי המשיב נסע עם אביו לבית החולים ונכנס עמו לחדר הניתוח ואף הביע חרטה וצער על מעשיו מיד לאחר שביצע אותם, כך שעל פניו התנהגותו של המשיב מלמדת על חרטה סמוכה ביותר לביצוע האירועים ואין המדובר בתא משפחתי המורכב מטלאים אלא בתא משפחתי מלוכד ותומך בדרך כלל. אם המשפחה ציינה בעדותה כי עד לאותו משבר הייתה המשפחה "משפחה למופת".

בנסיבות אלו, וחרף חומרת האלימות בה נקט המשיב, סבור אני כי יש מקום לבחון חלופת מעצר. אעיר, כי החלופה שהוצעה בדבר שהיית המשיב בבית המשפחה נדחית על הסף כבר בשלב זה, זאת בשים לב לנסיבות העניין לרבות, נסיבות ביצוע העבירה והרקע לביצוע אשר עדיין שריר וקיים. עם זאת סבור אני כי אין מניעה לבחון חלופה אחרת, לרבות בפיקוח שירות המבחן במסגרת פיקוח מעצרים, באופן שיבטיח בקרה על התנהגות המשיב.