החלטה בתיק בש 2717/07

בפני מונחת בקשה למעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, זאת לאחר שהוגש נגדם כתב אישום והמייחס להם שתי עבירות של סחר בסמים מסוכנים ללא היתר, עבירות לפי ס' 13 + 19א. לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973 בצירוף ס' 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. כמו כן, כתב האישום מייחס לנאשם 1 ביצוע 4 עבירות ולנאשם 2 שתי עבירות, של קשירת קשר לפשע עבירות לפי ס' 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

על פי האמור בכתב האישום, ביום 15.5.07 נאשם 1 קשר קשר עם אחר (להלן:  "המוביל") לבצע עסק סמים במסגרתה ימכור 100 כדורי סם מסוכן מסוג אמפטאמין בעבור תמורה של 1,600 ש"ח (להלן: "העסקה הראשונה"). בסמוך לאמור שני הנאשמים קשרו קשר לבצע את העסקה הראשונה. שני הנאשמים הגיעו במונית לתחנת דלק "נעמה" בשפרעם, שם המתינו להם שני שוטרים סמויים, נאשם 2 נותר במונית ואילו נאשם 1 התיישב ברכב השוטרים הסמויים ומסר להם 103 כדורי סם מסוכן מסוג אמפטאמין וקיבל בתמורה 1,600 ש"ח.

ביום 24.5.07 נאשם 1 והמוביל תיאמו ביצועה של עסקת סמים נוספת, במסגרתה נאשם 1 ימכור 1,000 כדורי סם מסוכן מסוג אמפטאמין בעבור תמורה של 13,000 ש"ח (להלן: "העסקה השנייה").

בסמוך לעיל, קשרו שני הנאשמים קשר לסחור יחדיו בסם מסוכן. שניהם הגיעו לתחנת הדלק "נעמה" בשפרעם, שם המתינו להם השוטרים הסמויים, נאשם 1 התיישב ברכבם של השוטרים הסמויים, נאשם 2 ניגש אליו ומסר לו כובע גרב ובו כמות של 864 כדורים של סם מסוכן מסוג אמפטאמין המחולק לארבע חבילות ונאשם 1 מסרם לאחד השוטרים הסמויים. בטרם קיבלו השניים את התמורה המבוטחת  הם נעצרו.

בגין האמור לעיל ייחסה המאשימה את העבירות המפורטות ברישא החלטתי זו.

ב"כ המאשימה הפנתה לראיות הקיימות בתיק החקירה והמסבכות את שני הנאשמים בעבירות המיוחסות להם. בין היתר, היא הפנתה להודעות השוטרים הסמויים, להודעת המוביל ולהודעת שני הנאשמים המודים לטענתה בביצוע עסקאות הסמים. כמו כן, ציינה ב"כ המאשימה כי נגד שני הנאשמים קיימות עילות מעצר ושללה כל חלופת מעצר לאור העבירות החמורות בהן הם מואשמים ולאור עברם הפלילי.

ב"כ הנאשם 1 טען בין היתר, כי המשטרה לא יידעה את מרשו בדבר זכותו להיוועצות עם עורך דין. כן הוסיף וטען, כי החוקרים לא רשמו את דבריו של נאשם זה כלשונם. בהמשך טען, כי הנאשם 1 סבר כי המדובר בכדורי קלונקס ולא בסמים ובסך הכל הוא התבקש למסור את אותם כדורים מאדם אחר שביקשו לעשות כן- כך טען.

ב"כ הנאשם 2 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה אך המעיט ממעורבותו של נאשם זה במעשים הפלילים המיוחסים למרשו. לטענתו יש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר לאור עברו הפלילי הלא מכביד וגילו הצעיר.

דיון:

אציין כי בתיק החקירה קיימות ראיות לכאורה נגד שני המשיבים. החומר הראייתי כולל עדותם של השוטרים הסמויים והודאתם לכאורה של שני החשודים. מדובר בשני נאשמים אשר נתפסו לכאורה בשעה מעשה- בשעת ביצוע העבירות הפליליות.

כמו כן, בתיק קיימות חוות דעת לפיהן החומר שנתפס הינו סם מסוכן מסוג אמפטאמין.

אציין, כי מהראיות עולה כי שני המשיבים מסובכים לכאורה בעבירות המיוחסות להם והמשיב 1 מסבך גם את חברו. כך למשל הוא מסר בהודעתו כי: "תדגיש שאני ביצעתי את עסקת הסמים ביחד עם מחמד סאלם [ המשיב 2- ר.ש.] " כן מצויין באותה עדות ששני הנאשמים הם חברי מילדות וביניהם שוררת חברות והכרות רבת שנים.

המשיב 1 טען, כי הוא ביצע שליחות בשמו של אדם אחר ללא שמסר את פרטיו. טענה זו לא מצאתי לה כל ביסוס בחומר הראיות וכנראה שנטענה על-ידי המשיב 1 על מנת להרחיק את עצמו מהאירועים הפליליים המיוחסים לו.

באשר לטענה, כי החוקרים לא העמידו את הנאשמים על זכותם להיוועץ עם עו"ד, הרי שעל פניו לא מצאתי ביסוס לטענה זו, שכן בכל ההודעות שנגבו מהנאשמים הם הועמדו מפורשות על זכותם זו. מכל מקרה דברים אלה יתבררו עד תום בהליך העיקרי שיתקיים בפני המותב שישב בתיק העיקרי.

אשר על כן אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה והמסבכות את שני המשיבים בעבירות המיוחסות להם.

עבירות הסמים הינן עבירות חמורות אשר מקימות חזקת מסוכנות. מכאן גם קמה עילת מעצר של מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996.

גם כאשר קיימת עילת מעצר וכאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל ואם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק וכך נפסק:

"חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן" (בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן תק-על 99(2) 10, (1999); ראו גם: בש"פ 7524/06  מרדכי נ' מדינת ישראל  תק-על 2006(3) 4652 (2006))

לא אחת נפסק, כי בעבירות סמים הכלל הוא שיש לעצור את הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בין היתר בשים לב להיות הסמים דלק המניע את גלגלי הפשיעה. כך למשל נפסק: