החלטה בתיק בש 2713/05

1.         זו בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בגין כתב אישום שהוגש נגדו, ובו מיוחסות לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, שוד בנסיבות מחמירות, פריצה לרכב, פירוק חלקים מרכב, קשירת קשר לביצוע פשע ונהיגה ללא רישיון או תעודת ביטוח תקפים.

2.         על פי כתב האישום, קשר המשיב קשר עם אחר לגנוב מכונית בצוותא. ביום 4.9.05 הגיע המשיב יחד עם אחר לחוף "גיא" בטבריה, שם פרצו השניים מכונית מסוג טנדר טויוטה, ותלשו מתוך תא המנוע מכשיר "איתוראן", שהיה מותקן שם, כדי למנוע את איתורם לאחר גניבת הרכב.

למקום הזדמנה אימו של בעל הרכב ופנתה אל המשיב, אשר היה ישוב כבר בתוך הרכב תוך שהיא אוחזת בדלת הימנית-קדמית של המכונית, אשר היתה פתוחה בניסיון לעכבו. ברגע זה, צעק חברו של המשיב "ווזע" בשפה הערבית, שמשמעה "טוס". המשיב התניע את הרכב והסיעו, תוך שהוא פוגע באם, אשר אחזה בדלת, והפילה ארצה, כשהוא עובר עם המכונית סמוך אליה, בעודה שרועה על הארץ. כתוצאה מכך נפגעה האם בגופה.

3.         המשיב נמלט עם המכונית, כשהוא נוהג בה, ללא רישיון וביטוח, עד לקיבוץ חמדיה, שם נטשה ונמלט, עקב מחסום משטרתי , אשר הוצב בהמשך הדרך.

4.         בגין המעשים האמורים, הוגש נגד המשיב כתב אישום, ובו יוחסו לו העבירות הבאות:

"1. חבלה בכוונה מחמירה- עבירה לפי סעיף 329(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2. שוד בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין הנ"ל.

3. פריצה לרכב- עבירה לפי סעיף 413ו לחוק העונשין הנ"ל.

4. פירוק חלקים מרכב- עבירה לפי סעיף 413ד לחוק העונשין הנ"ל.

5. קשירת קשר לביצוע פשע- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין הנ"ל.

6. נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף- עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961, בקשר עם סעיף 38(2) עם פקודת התעבורה הנ"ל.

7. נהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה-עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל-1970."

5.         לטענת ב"כ התביעה, מעשיו של המשיב הינם חמורים ומקימים נגדו עילת מעצר. לשיטתו, חומר הראיות, הכולל את עדות האם, אחותה של האם, וכן עדויות אנשי המשטרה, אשר לכדו את המשיב, די בהם כדי ליצור תשתית ראייתית מוצקה נגד המשיב. המשיב נלכד בסמוך למכונית, תוך שהוא מודה כי נסע בה, אם כי כ"טרמפיסט", בלא שעלה בידו למסור הסברים באשר לנסיבות התמוהות בהן הגיע למכונית ונסע בה, לא מסר הסברים ביחס לעובדה כי המכונית נפרצה, ואף מערכת האיתורן פורקה ממנה, וכן לא מסוגל היה ליתן הסברים ביחס להתנהגות האם - המתלוננת, והפגיעה בה.

6.         מאידך, טוען הסניגור כי המשיב אינו אלא אדם תם-לב, אשר נקלע לסיטואציה נשוא כתב האישום בתום לב. לטענתו, נסע המשיב לפוש בטבריה, לאחר ששוחרר מבית האסורים. שם פגש אדם, אשר הציע לו הסעה במכוניתו עד עפולה. בהתאם, נכנס המשיב למושב האחורי שבתא הנוסעים של הטנדר, כאשר השניים נוסעים דרומה לאחר שיג ושיח עם אימו של בעל הרכב, כאשר האחר טען בפניה כי מכוניתו של הבן חונה בסמוך.

במהלך הנסיעה, קיבל האחר הודעת טלפון כלשהיא, ואז פנה עם המכונית לתוך קיבוץ חמדיה, שם אמר למשיב להמלט מן המכונית.

7.         הסניגור טוען לחולשתו של חומר הראיות התומך בתביעה, עד כדי שרק מחמת עוצמתו הנמוכה, מן הראוי לשחרר את המשיב לתנאי חלופת מעצר.

בין היתר מצביע הסניגור המלומד, בטיעוניו הנאים והסדורים היטב, על הסתירות השונות, התמיהות והפירכות שנפלו בחומר הראיות שהציגה התביעה.

כך למשל, העידה האם, כי היא התבוננה בתא המטען של הטנדר אם כך הכיצד יכלה לומר כי התבוננה בתא הנוסעים האחורי, ואכן ראתה שאין איש בטנדר. על כן אין לקבל את עדותה בסוגיה זו. כך גם אחותה, הגב' מרים לוי, העידה כי ראתה אותה בודקת את תא המטען של הטנדר, ולא את תא הנוסעים.