החלטה בתיק בש 27/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים

כתב האישום והבקשה

1.         המשיב מואשם בתקיפת בנותיו הקטינות מספר רב של פעמים וכן בתקיפת בת זוגו, אם הקטינות. כתב האישום מכיל שמונה אישומים בעבירות של תקיפות קטינות על ידי בן משפחה, תקיפות קטינות על ידי אחראי וגרימת חבלות של ממש, תקיפות בת - זוג וכן היזק בזדון, לפי סעיפים 382 (ב) (2) + 379, 368 ב סיפא, 382 (ב) (1) + 379 ו - 452 לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

2.         על פי כתב האישום למשיב ולבת זוגו שתי בנות ילידות 1993 (להלן - " מ.") ו - 1994 (להלן - " ז."). מ. בעלת יכולות קוגנטיביות גבוליות ולומדת במסגרת מיוחדת.

3.         המשיב מואשם בהכאת מ. מספר רב של פעמים במועדים לא מפורטים במהלך 2003 - 2004 וכן במקרים מפורטים עת חזרה עם חברותיה לכיתה מבילוי ב - 21.00 (אישום ראשון), לאחר שנודע לו כי ביציאה מהכיתה נדחפה על מורתה וכתוצאה מכך נפלה המורה (אישום שני), עת סבר שלא ניקתה את הבית לשביעות רצונו או לבשה מכנסי ג'ינס שלא לשביעות רצונו (אישום רביעי), בעקבות גילויו כי מ. מתקשרת עם בנים באמצעות הטלפון הנייד שברשותה (אישום חמישי) וכן עת טיפלה בכביסה שלא לשביעות רצונו. תקיפותיו של המשיב התבטאו במכות בכל חלקי גופה של מ.,  לוו בקללות, בדחיפות, בקריעת מכנסיה ובשבירת הטלפון הנייד בו השתמשה. באישום שביעי וזאת מצאתי לציין בנפרד - ליווה המשיב את מעשיו בדחיפת החלק השעיר של המטאטא לתוך פיה של מ. , לדבריו משום שהוא שונא אותה. חלק מהמקרים לוו בחבלות של ממש.

4.         בחלקם האחר של האישומים מואשם המשיב כי תקף את בת זוגו כשזו נזעקה לגונן על מ. או להעיר לו על התנהגותו (אישומים ראשון ורביעי). באישום השמיני מואשם המשיב כי ירק על בת זוגו בנוכחות הקטינות כאשר סידור הבית על ידה לא השביע את רצונו.

5.         המשיב מואשם בנוסף בתקיפת ז. (אישומים שלישי וששי) כאשר זו לא שעתה להוראתו להתקלח וכאשר הפילה כדור גלידה שאכלה על הרצפה. תקיפות אלה התבטאו בדחיפות, בהטחת ז. על הספה ובסטירות.

6.         עד כאן כתב האישום. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה שלפני. עילת הבקשה - חזקת מסוכנות לפי סעיף 21 (א) (1) (ג) (5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - " חוק המעצרים"). הבקשה מציינת כי המשיב הורשע פעמיים בעבר בעבירות זהות ולחובתו שני עונשי מאסר חבי הפעלה אם יורשע כעת ובנוסף כי לא שיתף פעולה בעבר עם טיפולים אליהם הופנה במסגרת אישומי העבר.

7.         המשיב טוען לחוסרים בחומר החקירה ולהעדרן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת. כך חסר תמלול של חקירת ילדים בהתייחס לאישומים רביעי עד ששי; חסר פירוט ומיקוד של אירועי תקיפה "רבים" באישום הראשון הריבוי אף לא נטען בעדויות; חסר תיעוד רפואי לחבלות הנטענות של מ.;  עוד טוען הוא כנגד מחדלי חקירה - אי גביית עדות מבת הזוג (האם) באותם אישומים בהם היא מוזכרת כעדה או כקורבן לאירועים; עוד מפנה הוא במישור המהימנות להיות מ. סובלת מפיגור ונוהגת באלימות כלפי אחותה וכלפי מורתה, לאישום שביעי (ה"מטאטא") לעדות הקטינה על מכות לא חזקות עם המטאטא, לכך שזכאי היה לשבור את הטלפון הנייד שבבעלותו ולסתירות רבות לשיטתו בעדויות. המשיב מכחיש מעשי האלימות המיוחסים לו. לשיטתו, אף אם תמצאנה ראיות לכאורה כנדרש ניתן להפיג מסוכנותו במעצר בית בפיקוח מעביד ואח ולאחר מכן להזמין תסקיר לבדיקת דרכי טיפול. לכך מתנגדת המבקשת לאור עברו של המשיב והמיוחס לו בכתב האישום.

דיון - ראיות לכאורה להוכחת האשמה

8.         המשיב לא נעצר בעקבות המתואר באישומים הראשון עד הששי. מעיון בחומר החקירה ובפרט חקירות הקטינות בפני חוקרת הנוער הרי לגבי תקיפתן, נמצאו ראיות לכאורה להוכחת האשמה באישומים אלה. טענות לגבי מהימנות, (הגם שנמצאה לכאורה על ידי החוקרת) מקומן בדיון בתיק העיקרי. מבלי להקל ראש במתואר באישומים אלה, הרי אין מדובר בתקיפות במדרג הגבוה של המסוכנות ולא ראיתי ביניהם קו של הסלמה ברמת האלימות.

9.         חמור ומסוכן בעיני המתואר באישום השביעי היינו, דחיפה של חלקו השעיר של המטאטא לפיו של אדם אחר ובפרט קטינה מוגבלת. יש בכך לטעמי גילוי של אובדן שליטה ואף סאדיזם ורצון להשפיל. לאישום זה יש אישוש בחקירות שתי הקטינות על ידי חוקרת הנוער והן מחזקות אחת את דברי אחותה. אותה עת לא היתה האם בבית ועל כן אין מחדל חקירתי באי גביית הודעתה. יצויין כי מ. העידה בפני חוקרת הנוער כי אין זו הפעם הראשונה בה מחדיר המשיב מטאטא לפיה אך בהעדר פירוט כנראה לא מצא פרט זה ביטוי בכתב האישום.  חוקרת הנוער התרשמה כי עדויות הקטינות מהימנות. אמנם התרשמות זו אינה מחליפה את התרשמות בית המשפט בהליך העיקרי אך לעת הזו, עומדת היא על רגליה ככל שנדרש.

10.       על אף שהצדדים לא טענו לענין זה בדיון התרשמתי מחומר החקירה כי המשיב מתקשה לכאורה לעבור לסדר היום מול מה שנתפס בעיניו כהפרת משמעת. המשיב אינו תוקף לכאורה סתם אלא כשמופרים לשיטתו סדרי הבית וניהולו. אזי מקפיד המשיב לכאורה כמעין שיטה להתאים "ענישה להפרה". לדוגמא - מכות בגין איחור בחזרה הביתה (אישום ראשון), קריעת הג'ינס לאחר שנמצא לא הולם (אישום רביעי), שבירת הנייד לאחר ששימש כאמצעי תקשורת עם בנים (אישום חמישי), והסנקציה החמורה ביותר - החדרת המטאטא לפיה של מ. לאחר שהתרשלה לתפיסת המשיב בטיפול בכביסה. "מעין שיטה" זו מהווה לטעמי ראיה מחזקת ככל שנדרש למיוחס למשיב על אף הכחשותיו.

11.       בת זוגו של המשיב הכחישה כי באירוע האחרון (אישום שמיני) היכה בה המשיב (על אף שהקטינה מסרה כך) ועל כן לא הואשם המשיב בכך יחד עם זאת בת הזוג העיד ה כי המשיב ירק עליה, שוב בעקבות "הפרת משמעת" בנושא סידור הבית. לכך נמצאו ראיות לכאורה כנדרש בהודעתה ומעבר לנדרש בחקירת מ. אצל חוקרת הנוער. אינני רואה לאור זאת חשיבות להעדר תימלול חקירת מ.  אמנם באירוע האחרון לא הופגנה על פי כתב האישום אלימות כלפי בת הזוג אלא יריקות בלבד אך יש לבחון אירוע זה על רקע יתר האירועים ובפרט אירוע ה"מטאטא" יום קודם לכן. ניכר כי המשיב "משליט" אמצעי ענישה ומשמעת קיצוניים, אלימים ומסוכנים. נמצאו ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

עילת מעצר וחלופות

12.       בהינתן המצבת הראייתית קמה אכן עילת מעצר - חזקת מסוכנות סטאטוטורית לפי סעיף 21 (א) (1) (ג) (5) לחוק המעצרים. חזקה זו מתוגברת על ידי ניסיון העבר של המשיב בדמות הרשעות קודמות ולכאורה הפסקת טיפול בבעיית האלימות במסגרת אותם תיקי עבר.

13.       כעת קמה חובתו של בית המשפט לבחון חלופות ותנאי שחרור המסוגלים להפיג את מסוכנות המשיב והכל לפי סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים. המשיב טוען כי עקב לחצים כלכליים ודחק נאלץ לעבוד באופן אינטנסיבי ולא נותר בידיו זמן לגשת לטיפולים. הגם שאינני רואה בכך הצדקה מספקת הרי לא ניתן להתעלם מדברי בת הזוג לפיהם בעת היותו מטופל - חדל המשיב לנהוג באלימות (הודעתה מיום 2.8.05 עמ' 1 ש' 2 - 6).

14.       לטעמי - מסוכנותו של המשיב באה לידי ביטוי בהיותו בזירת שליטתו, בביתו ובמשפחתו. זאת, אף בהתחשב בהרשעותיו בעבר. לא אוכל להתעלם מדרגות האלימות שהופגנו אך אינני סבורה שמשיב מסכן באופן ממשי את חיי בנות משפחתו לעת הזו. לפיכך ניתן להפיג המסוכנות כבר עתה באמצעות הרחקת המשיב מביתו וממשפחתו  ומשילובו מחדש בהליך טיפולי, אם כך ייאות שירות המבחן לעשות.

15.       לאחר השמעת החלטה זו אבחן את חלופת המעצר ותנאי השחרור המוצעים.

ניתנה היום כ"ב באלול, תשס"ה (26 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים