החלטה בתיק בש 2696/05

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בת"פ 4149/05 של בית המשפט המחוזי בחיפה.

ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו בתיק העיקרי, זו הבקשה שבפני.

כתב האישום מיחס למשיב עבירות של קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, שוד מזוין בחבורה, עבירה לפי סעיף 402(ב) + סעיף 29 לחוק העונשין, שימוש ברכב ללא רשות, עבירה לפי סעיף 413(ג) + סעיף 29 לחוק העונשין וכליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 + סעיף 29 לחוק העונשין.  על פי המיוחס לו בכתב האישום, המשיב הוא מפקח מטעם חברת שמירה על שומרים באתרים אותם מאבטחת החברה. נטען כי המשיב קשר עם אחרים קשר לשדוד ציוד מכאני כבד מאתר המאובטח ע"י חברת השמירה. המשיב מסר לאחרים מידע על אתר עבודות עפר ליד כפר מאסריק, לרבות הציוד המוחזק בו וסידורי השמירה וכן ערך להם סיור באתר. אותם אחרים ביצעו את השוד כאשר הגיעו בלילה לאתר, כפתו את השומר ושדדו שופל מסוג קאטרפילר 950. יצוין כי השופל אותר מאוחר יותר בידי אחד המעורבים.

למען הסדר יצוין כי אחד המעורבים, סאמי כראמה, נעצר והוגש כנגדו כתב אישום ביחד עם בקשה למעצרו עד תום ההליכים. הבקשה בעניינו טרם נדונה.  ביום בו טענו הצדדים בפני הודע לבית המשפט כי אדם נוסף מהמעורבים נעצר והובא לחקירה ובקרוב יוגש גם כתב אישום כנגדו. ככל שאדם זה נחקר חומר הראיות שעולה מעדותו טרם הובא לעיוני. שני חשודים נוספים טרם אותרו.

בפתח הדיון הודיעה הסניגורית לבית המשפט כי המשיב אינו חולק כי קימות ראיות לכאורה הקושרות אותו לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכן אינה חולקת על קיומה של עילת מעצר. הדיון התמקד בסוגיית המסוכנות ואפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

ב"כ המבקשת טוענת כי  המשיב הוא המתכנן של השוד. הוא זה שהדריך את המבצעים בפועל, מסר להם נתונים, תכנן את השוד ודאג שלא להיות נוכח בזירת העבירה בעת ביצועה, תוך שהוא מקפיד לשמור על קשר עם המבצעים. מכאן גם המסוכנות הנשקפת מהתנהגותו, מסוכנות שהיא פועל יוצא של תחכום וארגון חבורה לביצוע שוד.  מכאן, ובמיוחד כאשר חלק מהמעורבים טרם נעצרו, המסוכנות והחשש לשיבוש החקירה אם ישוחרר.

ב"כ המשיב, שכאמור לא חלקה על קיומן של ראיות ועילת מעצר, טוענת כי בנסיבות הענין, בהעדר עבר פלילי וכאשר מדובר באדם הנמנה על משפחה נורמטיבית ניתן להסתפק בשחרורו בחלופת מעצר. הסניגורית הציעה כי המשיב ישהה במעצר בית בבית בתו ובפיקוח שתיים מבנותיו בכפר ראס עלי, שהוא כפר סמוך לכפר מגוריו. הסניגורית מסכימה גם כי בית המשפט יורה על שימוש באזיקים אלקטרוניים  כאמצעי להגברת הפיקוח על המשיב במקום בו יוחזק בחלופת מעצר.

בחנתי את חומר הראיות שבתיק (על אף שאין חולק על קיומן של ראיות לכאורה) וסבור אני כי למעשה יש מקום ליתן כעת החלטה שהיא בפועל החלטת ביניים על מעצרו של המשיב, תוך שמירה על זכותו לבקש את חידוש הדיון בבקשה בשלב מאוחר יותר. אבהיר להלן.

כאמור, אין חולק כי קימות ראיות הקושרות את המשיב לביצוע העבירות, אם כי יצוין כבר כעת כי המשיב מכחיש מעורבות בביצוע העבירות. עם זאת מעיון בחומר הראיות עולה כי אכן קימות ראיות הקושרות אותו לביצוע העבירה והמצביעות על אי אמירת אמת בחקירתו ובגרסתו. הנאשם הנוסף שכבר נעצר ונחקר, סאמי כראמה, קשר את המשיב לביצוע העבירה. קימות ראיות לקשרי הטלפון שבין המשיב למבצעי השוד במועדים שעלו בעדויות. טענת אליבי לפיה המשיב נסע בליל האירוע לנתב"ג לפגוש ידידה נמצאה כלא נכונה מאחר ואותה ידידה העידה כי המשיב פגש אותה ערב קודם לאירוע. שקריו, לכאורה, הן בדבר הנסיעה לנתב"ג והן בדבר העדר קשר טלפוני עם המבצעים בשטח מסייעים גם הם לתשתית הראיתית כנגדו. בנסיבות אלו אכן קימות ראיות, כפי שהודתה ב"כ המשיב, שיש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו. ההלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04 , סאלם זנון נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1537 ;

נראה, אם כן, כי במובנו הטכני של "סיכוי הרשעה" אכן קיים סיכוי של ממש להרשעת המשיב במיוחס לו בכתב האישום.

עם זאת, המסוכנות המיוחסת למשיב מיוחסת לו בעיקר בשים לב לטענה כי הוא המתכנן, הרוח החיה והמפקד של כנופיית השודדים, זה שתכנן ושלט על ביצוע המעשים מרחוק.   נראה מעיון בחומר הראיות כי מעמדו ותפקידו בהיררכיה של מבצעי השוד טרם הובהר דיו בחומר הראיות. גם מעדותו של כראמה, אליה יש להתייחס בזהירות המתבקשת בהיותו שותף לביצוע העבירה, וכן מהראיות הנוספות, לא ניתן לקבוע בוודאות לעת הזו את מעמדו המיוחד של המבקש בחבורה.

אינני סבור כי הראיות, בשלב זה, מצביעות בבירור כי חלקו של המשיב חרג ממסירת מידע והדרכה למבצעי השוד בפועל. על בסיס הראיות כפי שהן כעת נראה כי קשה יותר להגדיר את מידת מעורבותו בתכנון ובארגון, ולקבוע, כפי שטוענת המבקשת, כי הוא דמות מרכזית בארגון הכנופיה והשוד ושותף מלא לכל פרטי הביצוע כולו ולא בגדר של מסייע לביצוע המעשים בדרך של מסירת מידע והדרכה. השאלה האם ניתן להגדירו כשותף מלא, או כמסייע, משליכה גם על מידת המסוכנות שניתן ליחס לו מהשימוש שעשו אחרים באזיקונים וסכין במהלך השוד. אם יתברר כי חלקו הוא כמסייע כי אז יתכן שלא ניתן יהיה ליחס לו את כל מידת המסוכנות הנובעת מאופן ביצוע השוד בשטח. אם יקבע כי אכן הוא שותף מלא לתכנון ולביצוע, תוך שהוא שולט מרחוק על המעשים, הרי שמסוכנותו גדולה בהרבה.  

שאלות אלו חשובות הן כל שהדבר נוגע להערכת מסוכנותו. גם אם חלקו בפועל מתמקד במסירת מידע והדרכה יש ליחס לו מסוכנות וזאת מעצם המעורבות בשוד מתוחכם, ובמיוחד בהיותו המופקד על האבטחה ומכאן גם בעל המודעות הרבה ביותר למשמעות העבירה. ואולם מסוכנות זו נופלת מהמסוכנות של מי שניתן לומר בוודאות המבוססת על ראיות גולמיות כי הוא זה העומד בראש חבורה שמבצעת מעשה שוד מורכב מסוג זה שמפורט בכתב האישום ובחומר הראיות. אמנם כעת המסוכנות, כפי שהיא נשקפת כעת מהראיות, אכן נוטה לכיוון המיוחס לו ע"י המאשימה, דהינו מסוכנות של ממלא תפקיד בכיר (גם אם לא מוביל) במערך הארגון של המעשים, ואולם נראה כי התמונה הנשקפת, לכאורה, מחומר הראיות עשויה להשתנות לאחר שתושלם חקירתם של מעורבים נוספים.  

בשים לב לאמור לעיל סבור אני כי ראוי להכריע את הקביעה הסופית בדבר מסוכנותו של המשיב  לשלב מאוחר יותר, לאחר שתושלם החקירה בפועל. אמנם, לכאורה, הושלמה החקירה בעת שהוגש כתב האישום, ואולם בפועל אין זה המצב. כפי שדווח לבית המשפט נעצר כעת מעורב נוסף בביצוע השוד ושניים נוספים טרם אותרו. חומר החקירה של המעורב שנעצר טרם הוצג לבית המשפט וברור כי יתכן שבעדותו יבהיר פרטים גם בנוגע לחלקו של המשיב שבפני בביצוע השוד. אם יאותרו המעורבים הנוספים ויגבו מהם עדויות יהיה גם בחומר הראייתי הנוסף שייאסף כדי לספק מידע ברור יותר על חלקו של המשיב בביצוע השוד.

למעשה, סבור אני כי ניתן להגדיר את עניינו של המשיב כמצב ביניים. אמנם הדיון בעניינו מצוי במסגרת של בקשת מעצר עד לתום ההליכים ואולם בפועל טרם הסתימה החקירה. מכאן גם המסוכנות לשיבוש חקירה, אם ישוחרר בשלב זה, בטרם הושלמה חקירתם של כל המעורבים, וזאת מעבר למסוכנות שהיא פועל יוצא של חלקו בביצוע של שוד מתוחכם.