החלטה בתיק בש 2684/08

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת.פ. 7096/08, בו מואשם המשיב בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והדחה בחקירה. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, המשיב הגיע לאתר בו עובד המתלונן שהינו גיסו כאשר הוא מצויד בסכין מטבח אותה החביא מאחורי גבו. המשיב התקרב אל המתלונן, צעק עליו, שלף את הסכין והחל דוקר את המתלונן בגבו. המתלונן צעק לו כי יפסיק והסתובב לעברו ואז המשיב דקר את המתלונן בחזהו ובבטנו. המתלונן ניסה לתפוס את להב הסכין בידו אך המשיב משך אותה ופצע את המתלונן באצבעות ידו. המשיב דקר את המתלונן גם בזרוע ידו השמאלית. עדנאן, אשר עובד כשומר באתר, ראה את הדקירות, רץ לעבר המשיב והמתלונן וצעק למשיב כי יעצור. אולם המשיב הורה לעדנאן שלא יתקרב והמשיך לדקור את המתלונן. עדנאן ירה 3 יריות באויר ובעקבות הירי ברח המשיב מהמקום תוך שהוא מאיים על המתלונן שיזהר ולא יודיע למשטרה. לאחר שעדנאן פינה את המתלונן לתוך האתר המשיך המשיב וניסה להיכנס לאתר אולם הדבר נמנע בעדו לאחר שאיברהים, אשר עובד באתר סמוך, הגיע למקום בעקבות הדקירות וסגר את שער הכניסה לאתר. כתוצאה ממעשיו של המשיב פונה המתלונן לבית החולים. במהלך הנסיעה, עקב מצוקה נשימתית ואמפיזמה תת עורית הוכנס לו נקז חזה משמאל. בבית החולים נמצא כי המתלונן סובל מפצע דקירה מתחת לעצם השכם משמאל עם המטומה גדולה ודימום, פצע דקירה שטחי בקו פאראוורטבלי משמאל בגובה הצלע הרביעית, פצע קטן נוסף בבטן ימין, פצע בידו השמאלית ופצע קטן באגודל יד שמאל. הפצעים נתפרו והוא אושפז בבית החולים.

המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וביניהן הודעת המתלונן המתארת את האירוע; הודעות עדי ראיה לאירוע; הודאה חלקית של המשיב בפני עד אשר פגש בו למחרת; הודעות עדים שפגשו במשיב לפני ואחרי האירוע הסותרים את גרסת המשיב כי היה במצב של שכרות בעת האירוע.

כן טוענת המבקשת כי העבירות המיוחסות למשיב בוצעו באלימות חמורה, באכזריות ותוך שימוש בנשק קר, דבר המקים את חזקת המסוכנות על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

לטענת המבקשת, נסיבות ביצוע העבירה, בהן המשיב חוזר ודוקר את המתלונן ואינו חדל ממעשיו, מעידות על מסוכנותו הרבה של המשיב, למרות העדר עבר פלילי.

כמו כן, טוענת המבקשת, כי מדובר בעבירות שבוצעו בתוך המסגרת המשפחתית, חלק ניכר מהעדים הם קרובי משפחתו של המשיב ולפיכך קיים חשש טבוע כי שחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט.

המבקשת טוענת כי גרסתו של המשיב כי היה שיכור ביום האירוע נסתרת בעדויותיהם של השומר אותו החליף המשיב במקום העבודה, של מנהל העבודה באתר, של השומר שהגיע להחליף את המשיב שפגש את המשיב סמוך לאחר הדקירות ושל עדותו של גיסו של המשיב שמעדותו עולה כי המשיב הגיע אליו כשהוא שתוי אך זכר שדקר מישהו בסכין ורצה ללכת למשטרה להסגיר עצמו. ברכבו של המשיב נמצא רק בקבוק בירה אחד.

ב"כ המשיב אינו טוען כנגד קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. לטענת ב"כ המשיב, האירוע כולו התנהל כביכול כאשר המשיב היה תחת השפעת אלכוהול במצב של שכרות מלאה. לטענתו, הדבר עולה גם מעדותו של המתלונן, אשתו של המתלונן שהיא אחותו של המשיב ואמו של המשיב שהיא דודתו של המתלונן.

עוד טוען ב"כ המשיב כי אין המדובר בחבלה חמורה, זאת על פי הסיכום הרפואי ומשך הזמן בו היה המתלונן מאושפז.

ב"כ המשיב מציע שלוש חלופות מעצר - שני אחים של המשיב וכן גיסו - המתגוררים במרחק גדול מביתו של המתלונן.

לביהמ"ש הוגש הסכם סולחה שנעשתה בין הצדדים בסמוך לשחרורו של המתלונן מבית החולים.

ב"כ המשיב טוען כי מדובר במשיב ללא עבר פלילי, אשתו בהריון בחודש שביעי והוא מטפל באמו ששוחררה מבית חולים רק לפני כמה ימים.

במקרה זה אין חולק בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיב.

בתיק קיימות עדויות של עדי ראיה לאירוע לפיהן המשיב הוא זה שדקר את המתלונן. המתלונן עצמו העיד כי המשיב הוא זה שדקר אותו וכי לפני שעזב את המקום אמר לו "תזהר אל תודיע למשטרה". כן קיימות עדויות של אנשים שנפגשו עם המשיב בסמוך לאירוע ושל קרובי משפחתו של המשיב. גיסו של המשיב סיפר כי ביום האירוע ישן המשיב בביתו וכאשר התעורר סיפר שדקר מישהו בסכין והוא רוצה ללכת למשטרה ולהסגיר את עצמו.

מהתיעוד הרפואי עולה כי המתלונן הובא לחדר הלם לאחר שנדקר בחזה, בבטן וביד שמאל. בשטח טופל על ידי אנשי מד"א ועקב מצוקה נשימתית ואמפיזמה תת עורית  הוכנס נקז חזה משמאל. נתגלה פצע דקירה מתחת לקצה הסקפולה משמאל עם המטומה גדולה ודימום, פצע שני בקו פאראוורטברלי משמאל בגובה של צלע 4 נראה שטחי ופצע נוסף קטן בבטן תחתונה מימין, פצע ביד שמאל בחלקו החיצוני מדמם ופצע קטן באגודל של יד שמאל. המתלונן שוחרר מאשפוז לאחר כ-5 ימים למנוחה בבית במשך 14 יום.

לאור האמור לעיל, סבור אני כי יש בחומר הראיות כדי להוות תשתית ראייתית לכאורה שניתן לבסס עליה הרשעה. בבואו של בית המשפט לבחון את הראיות בשלב זה, אין הוא בוחן אותן בראיה של הרשעה סופית, אלא בודק את הפוטנציאל הגלום בהן לצורך הרשעה. 

ראה:

בש"פ 7585/99, זגורי נ. מדינת ישראל, לא פורסם (1999).

אמנם יש עוד לבחון את טענות המשיב לעניין שכרותו וטענתו כי אינו זוכר שדקר את המתלונן, אך לשלב זה ניתן לקבוע כי ישנן ראיות לכאורה. הלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה.