החלטה בתיק בש 2682/07

1.         המבקשת הגישה כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו 2 עבירות של סחר בסם, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג - 1973, ויחד איתו - בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים.

לפי כתב האישום סחר המשיב בסם מסוכן מסוג חשיש, בתאריך 9.1.07, "בשעה מדויקת שאינה ידועה למאשימה", ב"משקל מדויק שאינו ידוע למאשימה" - בכך שמסר הסם לקטין שמכר הסם לאחד אחר תמורת 50 ש"ח כשאותו קטין העביר התמורה למשיב- במאמר מוסגר אומר כי לא ניתן להבין פשר הביטויים בהם נקטה המבקשת בניסוחה את כתב האישום.

עוד מיוחס למשיב כי בתאריך שאינו ידוע למבקשת, כמה ימים אחר המועד הנ"ל, סחר המשיב בסם מסוכן מסוג חשיש, בכך שמסר הסם לקטין המוזכר לעיל, שמכר אותו לאותו אחר, שוב תמורת 50 ש"ח, שהקטין מעביר התמורה למשיב.

2.         המבקשת ביקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים מתוך חומרת העבירות המיוחסות לו, מתוך הראיות לכאורה המצויות בידיה, מתוך שכנגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום בבית המשפט לנוער בבאר-שבע בגין עבירת שוד - בביצועה הודה - שם שוחרר על ידי בתנאי מעצר בית מלא, כשבהמשך הותר לו לצאת ללימודים בבית ספר "פריקלאס" ובנוסף תלוי ועומד כנגד המשיב כתב אישום בגין עבירות של החזקת סכין ותקיפת שוטר.

            המבקשת טענה כי אין בנמצא חלופת מעצר שתנטרל מסוכנותו של המשיב.

3.         בדיון בפניי טענו ב"כ הצדדים לתשתית הראייתית, כאשר ב"כ המשיב טען לכרסום שחל בה, ואכן עיון בחומר הראיות מעלה כי יש טעם בטענותיו, אף כי ניתן לקבוע כי יש די בתשתית שהוצגה כדי להוות אותו פוטנציאל דרוש להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו, שהרי נפסק זה מכבר, כי גם אם חלו פגמים כאלה או אחרים באיסוף הראיות, כמו טענת ב"כ המשיב כאן לפגם שנפל בזיהוי שנעשה - הרי אלה ידונו במסגרת התיק העיקרי.

                כפי שנפסק לא אחת על המבקשת הנטל להציג בביהמ"ש תשתית עובדתית כדי ראיות לכאוריות הקושרת המשיב למיוחס לו, שבראיות הלכאוריות יש כדי לקיים פוטנציאל גלום להרשעה. שלב זה, יש לבחון גם את גירסת המשיב באותה המידה בה בוחנים את ראיות המבקשת, וביהמ"ש מצווה לבדיקה זהירה.

            כך יש לבחון איתנות הראיות הלכאוריות כשאלה של מידה, דרגה ועוצמה, ואין בוחנים שלב זה התשתית הראייתית כ"חד משמעית".

            משמונחת בפני בקשה, שמהותה, אם תתקבל, היא שליחת אדם מאחורי סורג ובריח, בטרם הוכח אשמו מעל לכל ספק סביר, ובטרם ליבון ראייתי כהלכתו בביהמ"ש - הנה יש לנהוג משנה זהירות.

            בענין זה ראה בבש"פ 8087/95 שלמה זאדה - נ - מ"י, פ"ד נ (2) 133, בב"ש 322/80 פ"ד ל"ה (1) 359, למשל בב"ש 765/84, פ"ד מ"א (4) 396 ועוד.

            כאמור לעיל - יש טעם בטענות ב"כ המשיב כי חל כרסום בתשתית הראייתית.

            הראיות כנגד המשיב סומכות על עדותו של מי שטען תחילה כי ראה את רוכש הסם משלם למשיב (ומדובר בסכום אחר מזה שננקב בכתב האישום - אם הכוונה היא למועדים המצויינים בכתב האישום - והדבר כלל אינו ברור), שמסר כי לא יצר קשר עם המשיב, אף אין לו את מספר הפלאפון שלו, אלא הוא מכירו מהרחוב, כי רק שבועיים טרם מועד מתן הודעתו - ראה אותו לראשונה, כי רק ביום השישי האחרון, טרם מתן הודעתו - שמע את שמו ורק באותו יום ראה אותו.

            שעות ספורות לאחר מכן כבר מספר העד כי פעמיים לקח מהמשיב חשיש, היה הולך לקטין האחר, נותן לו, מקבל ממנו 50 ש"ח ומעביר למשיב.

            שלב זה מוצגת בפני העד תמונת המשיב והוא מזהה אותו בוודאות.

בין המשיב לאותו עד נעשתה שיחה שהוקלטה בחניית בית המעצר בבית המשפט, והמשכה בחצר תחנת משטרת באר-שבע - שם אמר אותו עד כי התבלבל גבי הזיהוי שעשה אודות המשיב .

            בהודעותיו של מי שנטען כי רכש את הסם לא מצאתי התייחסות למשיב - אלא למי אחר.

ועוד, כפי טענת ב"כ המשיב - אף שאחד העדים עליהם נסמכת המבקשת ציין כי אחד אחר ראה את מעורבותו של המשיב בהעברת הסמים אליו - לא מצאתי כי אותו אחד מערב המשיב כאן באותן עסקאות נטענות ונראה כי גם לא נשאל כלל לעניין מעורבותו של המשיב (עד כמה שניתן להעלות מהעותק המטושטש של הודעתו שבתיק המשטרה).

ומתוך כל אלה נראה כי אכן חל כרסום בתשתית הראייתית שהונחה כנגד המשיב.

4.         גם אם קמה תשתית ראייתית, גם אם קמה עילה למעצר (והדבר אינו ברור חד וחלק) הנה שומה על בית המשפט לבחון אם ניתן להורות על שחרורו של  המשיב בתנאים מגבילים.