החלטה בתיק בש 2649/05

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"ו - 1996, [להלן:"החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט נכבד זה המייחס לו עבירות של פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה וכן כניסה לישראל שלא כחוק.

ב"כ המשיב הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לשתי העבירות וכן לקיומה של עילת מעצר. עם זאת ביקשה כי בית המשפט יורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שהוצעה על ידה.

ב"כ המשיב טענה כי אם היה מדובר בעבירת השהייה הבלתי חוקית בלבד, לא היתה עותרת לשחרור המשיב. אך כאשר מדובר בכתב אישום המייחס לו עבירה נוספת בה הוא אינו מודה ומתכוון לנהל הוכחות, וכאשר יש צפי כי המשפט יתארך, הרי יש מקום להורות על שחרור  המשיב לחלופה.

ב"כ המבקשת טען מנגד כי משעה שאין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, הרי בהתחשב בכך שמדובר במי ששוהה שלא כדין, קיים חשש להמלטות מן הדין. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר במשיב לו עבר פלילי בעבירות שהיה בלתי חוקית וכן ריצה מאסרים בגין עבירות רכוש.

אין חולק כי בנסיבות הענין קמה עילת מעצר כנגד המשיב. אין חולק כי אף בקיומה של עילת מעצר הרי על פי הקבוע בסעיף 21 (ב) לחוק, עדיין מוטלת על ביהמ"ש החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחרותו של המשיב פחותה.

לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיב ועברו.

זאת ועוד, "הבסיס לחלופת מעצר טמון ביכולתו של ביהמ"ש לתת בנאשם אמון" (בש"פ 8123/99 נשאד נ. מ"י , לא פורסם).

מכל האמור עולה כי השאלות שעניינן בחינת חלופת מעצר מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות -  האם הנאשם מסוכן והאם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו. בבואו להשיב על שאלות אלו על בית המשפט למצוא נקודות משען בטוחות ככל האפשר שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו בפניו בשלב זה. הראשונה - המעשה, השניה - העושה. דהיינו, עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמם שהנאשם עלול לחזור על המעשה... עליו לבדוק אם מעידה אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, על כך שהוא עלול לחזור על המעשה". (ראה בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ. מ"י, טרם פורסם).

בעניינו של המשיב קיימת עילת מעצר בשל המסוכנות העולה הן מן העבירות המיוחסות לו והן מעברו הפלילי.

המשיב לא רק ששהה בישראל שלא כדין, הרי ביצע אף עבירות נלוות כאשר התפרץ למשאית ביחד עם אחר, וכל זאת כאשר תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירת הכניסה לישראל שלא כחוק.

לאור האמור הרי מסוכנותו של המשיב נובעת אף מכך כי קיים חשש שהמשיב יחזור ויסכן את שלום הציבור במידה וישוחרר בשל החשש שיחזור ויבצע עבירות דומות.

כבר נפסק כי במצב הבטחוני השורר כיום, עבירות אלו מקשות על כוחות הבטחון להתפנות למשימות אחרות, מקשות עליהם לאתר את אותם אלו המבוקשים על ידם. במצב זה יש ליתן משקל מיוחד לאינטרס של בטחון הציבור ולהעדיפו במקרים מסויימים על אינטרס הפרט לחירות.

בעניין זה ראה בש"פ 3651/03 רומי איאד נ' מ"י פדי (טרם פורסם) וכן ראה בש"פ 2739/00 אנואר צבאח נ' מ"י פד"י נו (3) 926. בבש"פ צבאח הנ"ל קבעה כב' השופטת פורקצ'ה כי "שלא כבימים כתיקונם עתות חירום בטחוני מסוג זה שבו אנו שרויים עתה, עלולות להשפיע על אופן הפעלת שיקול הדעת בהליך המעצר - השפעה שהזמן ואירועי השעה גרמם. מצבי חירום עלולים לחייב הדגשה גוברת של מימד האינטרס הציבורי ביחס למימד האינדבידואלי לנאשם ולהשפיע בכך על אופן עריכת האיזון בין עניינו של הפרט לעניינו של הציבור במסגרת שיקולי המעצר".

לאור כל האמור לעיל ונוכח העובדה כי המדובר במשיב תושב שטחים, הרי נסיבות אלה מקימות עילת מעצר כשעניינה החשש להמלטות מן הדין, כאשר חשש זה הינו חשש ממשי וקיים, זאת אף בשים לב לעבירות שביצע המשיב, ובהתחשב אף בעובדה כי המשיב לא נרתע מלחזור ולבצע את אותן עבירות שוב ושוב, חשש זה אף גובר.

אין בידי לקבל טענת ב"כ המשיב אשר הסכימה בעצמה כי לו היה מדובר בעבירת שב"ח בלבד היה מקום להורות על מעצרו, אך טענה כי כיון שהמשיב מואשם בעבירת רכוש בה אינו מודה וצפוי שמשפטו יתארך, יש להורות על שחרור לחלופה. הדעת נותנת כי העובדה שהמשיב לא רק שהה שלא כדין, אלא אף ביצע עבירות רכוש נוספות, כאשר למשיב עבר פלילי בגין עבירות דומות, מגבירה את מסוכנותו ואת החשש שיסכן את שלום הציבור באם ישוחרר, ועל כן פועלת לחובתו ולא להיפך. בשלב בו אנו מצויים היום, לא ברור האם המשפט אכן יתארך, ובכל מקרה אין בכל כדי  להטות את הכף ולהצדיק שחרורו של המשיב.

ב"כ המשיב כאמור טענה כי יש בידה להציע חלופה שיש בה כדי לנטרל את המסוכנות הנובעת מן המשיב.

החלופה העידה בפני ולא התרשמתי כי המדובר בחלופה שיהא בה כדי לנטרל את החשש , לא החשש מפני מסוכנותו של המשיב, ולא החשש מפני המלטות מן הדין.

המדובר בקרוב משפחה של המשיב אשר היכרותו עם המשיב הינה במסגרת משפחתית, אשר כרגע הוא עובד והחלופה המוצעת לא עשתה עלי רושם שיהא בה כדי לנטרל את המסוכנות האמורה.