החלטה בתיק בש 2640/08

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת.פ. 7094/08, בו מואשם המשיב בעבירות של נשיאה והחזקת נשק, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הכשלת שוטרים, נהיגה בלי רישיון נהיגה תקף, נהיגה בלי פוליסת ביטוח והסתייעות ברכב לצורך עוון או פשע. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים וכן בקשה לפסילת המשיב מלהחזיק ברישיון עד תום ההליכים. בקשות אלו הן הבקשות שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, בעת שנהג ברכב מסוג מאזדה ביום 20.5.08 ועמו נוסע אדם נוסף, החזיק ונשא המשיב אקדח עם מחסנית ובה 9 כדורים, מבלי שהיה בידו רישיון להחזקת הנשק. ניידת משטרתית סמויה נסעה בכביש צר ממול לרכב של המשיב. הניידת והרכב נעצרו במרחק קצר זה מול זו והשוטר יצא מהניידת חבוש כובע זיהוי משטרתי וסימן למשיב לעצור תוך שצעק "עצור, משטרה". המשיב החל בנסיעה פרועה ומהירה אחורנית בעוד השוטר דולק אחריו רגלית ובהמשך בניידת. המשיב ביצע פניית פרסה לא זהירה תוך נהיגתו אחורנית והמשיך בנהיגה פרועה ומהירה, פנה ימינה בקשת רחבה והתנגש חזיתית ברכב מסוג רנו. בסמוך לכך פגע הרכב גם בניידת שנעצרה מאחוריו. בשלב זה נמלט המשיב רגלית מהרכב והתנהל אחריו מרדף רגלי תוך קריאות "עצור, משטרה" שבסופו הצליח המשיב להימלט. לאחר המתואר לעיל, למרות שהודע לו במספר הזדמנויות כי עליו להתייצב לאלתר בתחנת המשטרה בגין האירוע הנדון, נמלט המשיב מן הדין עד שהסגיר את עצמו למשטרה ביום 27.5.08. המשיב נהג ברכב כמתואר לעיל ללא רישיון נהיגה תקף ומבלי שיש לרכב פוליסת ביטוח בת תוקף. כתוצאה ממעשי המשיב נגרמו לנוסע ברכב פציעות בשתי ידיו וכמו כן נגרמו נזקים כבדים לרכב, לרנו ונזק קל לניידת.

ב"כ המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, לרבות דו"חות פעולה של השוטרים ביחס למועד ביצוע העבירות; מזכרי השוטרים בדבר אמרותיו של המשיב לאחר ביצוע העבירות ובעודו בבריחה שיש בהן ראשית הודאה לפחות לביצוע העבירות; וכן תפיסת הנשק ברכב בו נהג המשיב ואשר לפי הודעות בני משפחתו של המשיב והמשיב עצמו משמש את המשיב. נטען כי בזמן ביצוע העבירות, במהלך המרדף, הצליח המשיב להימלט משוטרים, ברכב ורגלית, היה בבריחה למשך שבוע בזמן שידע שעליו להתייצב במשטרה, עד שהסגיר את עצמו לבסוף. כן טוענת ב"כ המבקשת כי כנגד המשיב 9 הרשעות קודמות בעבירות רבות כגון אלימות, רכב, החזקות סכין, בריחות ממשמורת, סמים, רכוש, תקיפת שוטרים, חטיפה וסחיטה והמשיב ריצה תקופות מאסר ממושכות בכלא. ברכב בו נהג המשיב נתפס אקדח עם מחסנית ובה כדורים וכן דרכונו של המשיב שהונפק ימים לפני ביצוע העבירות. על כן, טוענת המבקשת כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של המשיב חמורה פחות. המבקשת טוענת כי קיים חשש למסוכנות ולשיבוש מהלכי משפט והמלטות מהדין. כן טוענת המבקשת כי יש לפסול את רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נוכח מסוכנותו, הרשעותיו הקודמות והסתייעותו ברכב לביצוע העבירות.

ב"כ המשיב טוען כי אין ראיות לכאורה המספיקות להרשעת המשיב בשלב זה. המשיב טוען כי השוטר יצא מהרכב בלבוש אזרחי ושלף לעברו אקדח והמשיב נבהל מכך וחשש לחייו ולכן נמלט. לטענת המשיב, השוטר לא חבש כובע זיהוי משטרתי ולא נשמע שהוא צועק "עצור משטרה". המשיב טוען כי גם במהלך המרדף של הניידת אחרי רכב המשיב לא מופעלים אמצעים משטרתיים. לטענתו, גם לאחר ההתנגשות ברכב הרנו נמלט המשיב מאחר שהשוטר יצא לעברו עם אקדח שלוף והמשיב לא ידע כי מדובר במשטרה. ב"כ המשיב טוען כי ישנן סתירות לגבי פרטים מהותיים של ההזדהות בעדויות השוטרים עצמם. לטענת ב"כ המשיב לא ניתן לראות באמרותיו של המשיב כראשית הודאה מאחר שהוא התכוון בדבריו כאשר אמר שהוא יודע שהוא הולך לבית סוהר לכך שידע שעשה תאונה פגע וברח ולא ליתר העבירות המיוחסות לו. ב"כ המשיב טוען עוד כי החיפוש ברכב נעשה שלא כדין ופגע בהליך הוגן. לטענת ב"כ המשיב גם רכב המשטרה פגע ברנו לאחר שרכבו של המשיב פגע ברנו אך השוטרים הזיזו את רכבם ממקום התאונה. באשר לעבירות הנשק טוען ב"כ המשיב כי מדובר בעבירות במדרג הנמוך מאחר שמדובר באחזקה לצורך הגנה עצמית של המשפחה של המשיב עקב סכסוכים בין משפחות. המשיב טוען כי לא עשה שימוש בנשק, לא ירה לעבר השוטרים ולא הייתה פגיעה בחיי אדם. על כן, מבקש ב"כ המבקש לשחררו לחלופת מעצר. בשלב זה מסכים המבקש לפסילת רישיונו תוך שמירת הזכות לטעון בעניין זה ללא צורך בהוכחת שינוי נסיבות.

לאחר שבחנתי את הראיות אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיב המבססת סיכוי של ממש להרשעתו בדין.

מהודעות השוטרים שהשתתפו באירוע עולה כי הזדהו בפני המשיב כאנשי משטרה וכי השוטר שיצא אל המשיב היה חבוש בכובע זיהוי משטרתי. כך גם עולה מהודעתו של נהג הרנו מיום 1.6.08 כי במהלך המרדף הרגלי צעק השוטר למשיב "משטרה תעצור".                                                                                                                                                                                                                                                                                        

ממזכר של רכז חקירות רס"מ אלי חן עולה כי המשיב כעס מכיוון שהבין שהגיעו אליו דרך מידע מודיעיני וכי מישהו ידע שיש לו נשק ומסר ידיעה למשטרה. כן עולה ממזכר של השוטר יוסי כברה כי המשיב ניסה לברר מי הלשין עליו.

לאור האמור לעיל, סבור אני כי יש בחומר הראיות כדי להוות תשתית ראייתית לכאורה שניתן לבסס עליה הרשעה. בבואו של בית המשפט לבחון את הראיות בשלב זה, אין הוא בוחן אותן בראיה של הרשעה סופית, אלא בודק את הפוטנציאל הגלום בהן לצורך הרשעה. 

ראה:

בש"פ 7585/99, זגורי נ. מדינת ישראל, לא פורסם (1999).

אמנם יש עוד לבחון את טענות המשיב לפיהן לא ידע שמדובר בשוטרים שרודפים אחריו וכי הנשק שנתפס ברכב לא שייך לו, אך לשלב זה ניתן לקבוע כי ישנן ראיות לכאורה. הלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה.

ראה:

בש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 (1996);

בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2006);

בש"פ 8303/07 ראמי בדראן נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2007).

בהתאם, ובשים לב לכל האמור לעיל, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את הסיכוי הסביר להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה בעבירות נשק מקים חזקת מסוכנות ועילת מעצר והלכה היא כי רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול אותה ולהצדיק בהתקיימה חלופת מעצר. ראה:

בש"פ 8303/07 הנ"ל;

בש"פ 10388/05 קרי עבד אל קדר נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2005);