החלטה בתיק בש 2627/05

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, בהתאם לס' 21 לחסד"פ (סמכויות אכיפה -מעצרים) התשנ"ו - 1966 .

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיוע לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטרים, נסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות,  הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור התקהלות אסורה והתפרעות.

בהתאם לכתב האישום בתאריך 19/2/05 ניידת משטרתית הייתה בפעילות ברהט כאשר הבחינה ברכב חשוד  ובהמשך כשהיא דולקת אחר אותו  רכב החשוד כגנוב הגיעה לשכונה 21 ברהט .

במהלך אותה נסיעה הגיע למקום רכבו של המשיב מסוג סובארו (להלן:"רכב הסוברו") וחסם את דרכה של הניידת. בשלב זה משנחסם נתיב נסיעתה החלה התקהלות סביב הניידת ואף החלו לרגמה באבנים והשוטרים  הותקפו  על ידי אנשים מתוך ההמון.

עוד נטען כי  לאחר שהניידת פילסה דרכה לכביש צדדי תוך שהיא עוקפת את רכב הסוברו, נחסם שוב נתיב נסיעתה על ידי רכב הסוברו של המשיב , שהעמיד רכבו באופן אלכסוני ולרוחב הכביש, כאשר בהמשך חסם רכב נוסף את נתיב נסיעת השוטרים  - רכבו של נאשם 2 .

בשלב זה בשל חסימת הניידת נרגמו  השוטרים שוב באבנים על ידי כ 50 איש אשר התקהלו במקום ואף  נופצה שימשה קדמית של הניידת.

בהתאם לכתב אישום הרי באותו מעמד תקף המשיב את אחד השוטרים בכך שירק עליו ואף קילל אותו ובעט בניידת וכן ניסה לתקוף את השוטרים, אך אנשים במקום מנעו זאת ממנו.

בא כח המבקשת טענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב ובכלל זה עדויות השוטרים והודעת המשיב הקושר עצמו לארוע  ולהמצאותו במקום ואף מודה שגידף השוטרים .

עוד נטען  בבקשה כי המדובר בארוע חמור  בו השוטרים הותקפו בהמון זועם אשר ביקש לפגוע בהם אך בשל היותם שוטרים ורצונם לבצע תפקידם  כראוי. לאור האמור כאשר המשיב היווה אחד ממוקדי ההתפרעות ואפשר במזיד להמון לכלות בשוטרים את זעמו, הרי קיימת עילת מעצר שכן קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן את בטחון הציבור באם ישוחרר.

בא כח המשיב טען מנגד כי לא קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב וכי למעשה מדובר על אדם אחר אשר נהג ברכב הסוברו. עוד נטען על ידו כי המשטרה עצמה סבורה שמישהו אחר נהג ברכב ולגבי כך נחקר המשיב. ב"כ המשיב טען עוד כי השוטרים ניהלו מרדף במהירות בשכונה צפופה ועל כן הדבר עורר התנגדות.

לאור העובדה כי המשיב בן 30 ללא עבר פלילי טען כי ניתן להסתפק במעצר בית לילי. לאור כל האמור ביקש להורות על שחרורו של המשיב .

ראיות לכאורה:

אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תוכחנה בסוף ההליך הפלילי כראיות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר.

בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י).

מעיון בתיק החקירה עולה כי בדו"ח הפעולה של השוטר אמיר אלהוזייל מיום האירוע- 19.2.05 מציין השוטר כי רכבו של המשיב - רכב סובארו בצבע לבן מספר זיהוי ,2102488 חסם את נתיב נסיעתו  במהלך המרדף, וכאשר  ביקש ממנו לזוז הוא החל להתעמת עימו ועם השוטר מרק לויטן. השוטר ציין כי בבדיקה הובהר כי רכב הסוברו הינו של המשיב- חסנאת איברהים.

עוד ציין בדו"ח  כי בהמשך שוב נחסמה הניידת על ידי רכב הסובארו וכאשר במקום היה אדם שכינו אותו בשם "איברהים" שהשתולל וניסה לתקוף את השוטרים .

אציין כי המשיב מודה שהמדובר ברכבו ומכחיש שנסע כלל ברכב כאשר לטענתו, הרכב שלו חנה ליד המסגד כל העת והוא לא מסר אותו לאיש .

מכאן שגירסת המשיב  עומדת בניגוד לעדויות השוטרים אשר מעידים בבירור שרכב הסובארו הנ"ל השייך למשיב הוא שחסם את דרכם פעמיים. עוד נדגיש כי מעדויות השוטרים עולה  כי  היו אנשים שניסו להרגיע  את אותו אדם וכינו אותו  בשם "איבהרים" - שמו של המשיב.  יצויין כי מעדות השוטר אלהוזייל מיום  23.2.05 עולה כי השוטר מזהה את המשיב- איברהים חסנאת כמי שירק לעברו וניסה לתקוף אותו, מי שמסר את שמו בעדות הראשונה. עוד ציין השוטר כי אנשים בשטח קראו לו בשמו - איברהים וכי המשיב בעט בניידת והשתולל במקום כאשר אחרים ניסו להרגיע אותו.

כמו כן קיים בתיק החקירה מזכר של השוטר מרק  לוטן שאף הוא מזהה את המשיב כאשר נעצר כאחד מהתוקפים כאשר במהלך האירוע ירק לעבר השוטרים, היכה על הניידת וזרק אבנים.