החלטה בתיק בש 2626/05

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בתיק פ"ח 2059/05 של בית המשפט המחוזי בחיפה, בו מיוחסות לו עבירות מין, מעשי סדום ומעשים מגונים, שבוצעו בבנו בין השנים 1988 ועד שנת 1999, עת הגיע הבן לגיל 17 ומחצה. 

אין למעשה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. עיינתי בחומר הראיות כדי ללמוד על סוגיית המסוכנות ואציין כי מעבר לעדותו המפורטת של הבן הבכור, ש., שהוא המתלונן, קימת הודאה מפורשת של המשיב בביצוע עבירות מין בבנו, לטענתו מעשים שבוצעו בהסכמה, וכן עדות של גרושתו אשר ראתה אותו מקיים יחסי מין עם הבן בתקופה בה היו ערב גירושיהם. מכאן שככל שהדבר נוגע לראיות אכן יש בחומר הראיות תשתית מוצקה לביסוס סיכוי להרשעתו של המשיב.

אין חולק כי התשתית הראייתית והעבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר ויש בהן כדי להצביע על מסוכנות, זאת מעבר לחזקת המסוכנות הקבועה בחוק. אדם המבצע בבנו עבירות מין לאורך שנים מעיד על עצמו כי הוא חסר עכבות ומסוכן.

גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, זאת בכל מקרה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97, מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.

וכן ראה:

בש"פ 3442/98, מדינת ישראל נ' אייל מלכא, תק-על 98(2), 1161 ,עמ' 1162, שם נאמר:

"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה."

במקרה זה טוען ב"כ המשיב כי הבן שהתלונן לא חי עם המשיב מזה שנים ומכאן שאין סכנה כי יפגע בו. עוד טוען הוא כי אם יעצר המשיב יפגע הדבר בבנו הצעיר שישאר ללא מפרנס ומטפל.

ואולם מעיון בחומר עולה אפשרות של קיום יחסים גם עם הבן הקטין מ. המתגורר עם האב כיום. העד אהרון, אחיו של המשיב שאצלו מתגורר הבן הבכור, המתלונן, סיפר בעדותו מיום 28/8/05, עמ' 5 מול שורה 136 ואילך, כי הבן מ. סיפר לו על קיום יחסי מין עם האב. כשנחקר הבן מ. סירב להשיב לשאלות ואמר שהוא "שומר על זכות השתיקה". מכאן ניתן ללמוד על הלחץ בו מצוי הן הקטין הרואה עצמו כאשם.

בנסיבות אלו סבור אני כי קיימת מסוכנות ברורה גם לבן הקטין אם ישוחרר המשיב ממעצר, זאת מעבר למסוכנות הכללית הנשקפת ממי שיש כנגדו ראיות לביצוע מעשים כגון אלו המיוחסים למשיב.

אוסיף עוד כי בשים לב לעדויות שבתיק, שאינן רבות, בהתחשב בהודאתו המפורשת של המשיב בביצוע העבירות, עדות הראיה של גרושתו ועדותו המפורטת של המתלונן, צפוי כי המשפט בעניינו לא יארך זמן רב.

בנסיבות אלו של מסוכנות ממשית מחד ואפשרות של ניהול משפט קצר מאידך, סבור אני כי אין מקום לשקול את שחרורו ממעצר, לא לחלופה שהוצעה, שהיא למעשה מעצר בית בביתו, ולא לכל חלופה אחרת.

אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו בתיק פ"ח 2059/05 של בית המשפט המחוזי בחיפה.    

ניתנה היום כ"ח באלול, תשס"ה (2 באוקטובר 2005) במעמד המשיב, הסנגור וב"כ המבקשת.