החלטה בתיק בש 2603/05

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב  עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"ו - 1996. [להלן:"החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט נכבד זה המייחס לו שני אישומים של החזקת סם מסוכן מסוג הרואין שלא לצריכתו העצמית, כאשר באישום הראשון מיוחס למשיב כי בתאריך 18.2.05 החזיק ברשותו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של כ - 2.1 גרם כאשר הסם היה מחולק ל - 15 מנות. בהתאם לנטען באישום השני הרי בתאריך 7.2.05 החזיק הנאשם סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של כ - 0.5787 גרם כשהוא מחולק ל - 4 מנות שלא לצריכתו העצמית.

ב"כ המבקשת ביקשה להורות על מעצרו כאשר הפנתה לדוחות השוטרים ולהודעותיו של המשיב מהן עולה כי המשיב אינו מצביע על כל מקור למימון הסם, מודה שאינו עובד ולטענתו צורך סם בסכומים של מאות שקלים ליום.

ב"כ המשיב טען כי המשיב היו נרקומן הצורך הרואין ועל כן אין לשלול שהסם הוחזק לצריכתו העצמית. לאור האמור ביקש להורות על שחרורו לחלופת מעצר ולחילופין להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן שיבחן  גם אפשרות של גמילה מסמים.

אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תהנה כאלו אשר  בסוף ההליך הפלילי  יבססו  את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר.

בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י).

לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בחומר החקירה ושקלתי טענות הצדדים בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ראיות לכאורה כנגד המשיב ואף קיימת עילת מעצר כנגדו בשל מסוכנותו לשלום הציבור ובטחונו.

ביחס לאישום השני שהוא הכמות הקטנה יותר המחולקת ל4 מנות, הרי המשיב הודה כי הסם שלו, אך טען כי המדובר בסם המוחזק לצריכה עצמית.

ביחס לאישום הראשון הרי  קיימים דוחות השוטרים שהסם נתפס אצל המשיב. כמו כן המשיב טען בתחילה כי הסם הושתל אצלו ע"י אחר, שלא יכל כלל להצביע על זהותו אלא רק ציין את שמו, ובהמשך הודה כי חלק מן הסם שלו. לאור העובדה כי הסם שהיה מחולק ל 15  אריזות היה  ארוז באריזה אחת, ברי כי גרסה זו נסתרת מיניה וביה.

זאת ועוד, המשיב ציין בהודעותיו כי הוא צורך כ 7 מנות ביום, כך שמדובר בסכומים של מאות שקלים ליום שעליו להוציא רק לרכישות הסם. באשר למקורות מימון, לא הצביע  המשיב על כל מקור מימון, אלא טען כי הוא במשך מספר חודשים קונה "בחוב", גרסה שהיא על פניה בלתי סבירה.

לאור האמור לעיל משלא הראה המשיב כל מקורות למימון הסם שלדבריו הוא צורך,  אין בידי לקבל הטענה כי הסם הוחזק לצריכתו העצמית. ולהיפך, הראיות הלכאוריות כולן מעידות על כך שהסם הוחזק שלא לצריכתו העצמית וכי באופן זה הוא מממן את צריכתו העצמית.

לאור כל האמור לעיל, הרי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ביחס לשני האישומים בשני מועדים של החזקת סם שלא לצריכה עצמית .

בהתאם לסעיף 21 לחוק הרי עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית מקימות  עילת מעצר בשל המסוכנות לשלום הציבור העולה מעבירות אלו. המסוכנות נלמדת מעצם העבירות, כאשר בעניננו ניתן ללמוד על המסוכנות אף מעברו הפלילי של המשיב ומתיקי המב"ד התלויים ועומדים  כנגדו, כאשר אחד מהם אף ענינו  בהחזקת סם מחולק למספר רב של מנות שלא לצריכה עצמית .

אומנם בנסיבות העניין קמה לכאורה עילת מעצר כנגד המשיב ואולם על פי הקבוע בסעיף 21 (ב) לחוק עדיין מוטלת על ביהמ"ש החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחרותו של המשיב פחותה.

לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיב ועברו.

מכל האמור עולה כי  השאלות שעניינן בחינת חלופת מעצר מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות -  האם הנאשם מסוכן והאם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו. בבואו להשיב על שאלות אלו על בית המשפט למצוא נקודות משען בטוחות ככל האפשר שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו בפניו בשלב זה. הראשונה - המעשה, השניה - העושה. דהיינו, עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמם שהנאשם עלול לחזור על המעשה... עליו לבדוק אם מעידה אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, על כך שהוא עלול לחזור על המעשה". (ראה בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ. מ"י, טרם פורסם).

כאשר מדובר במי שהחזיק סם שלא לצריכה עצמית, הרי מתמעטת יכולת ההסתמכות על חלופה , בשל הקושי למנוע את המשך הפעילות העבריינית בדרך של שליטה מרחוק, או מתוך הבית.

לאור האמור איני רואה מקום להורות על שחרור לחלופה בשלב זה.

עם זאת, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובשים לב אף להתנהגות המשיב בפני  ביחס להשפעת המעצר עליו, נראה לי כי יש מקום להורות על הגשת תסקיר מעצר אשר יבחן את כל נסיבותיו האישיות של המשיב, יבחן חלופות מעצר ככל שיראה לנכון, וזאת בהתייחס אף לבעית ההתמכרות לסמים של המשיב.