החלטה בתיק בש 2552/08

לפניי בקשה שנייה לעיון חוזר בתנאי השחרור של המבקש.

בדחותי את הבקשה למעצר עד תום ההליכים, שהגישה המשיבה, שחררתי את המבקש בתנאים מגבילים ובין השאר הוריתי שעליו לשהות במעצר בית מלא בכפר שעב.

המבקש עותר לשנות את תנאי המעצר ומבקש להתיר לו לשהות במעצר בית מלא בכפרו, מג'ד אלכרום.

בבקשה נאמר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון בתיק העיקרי כך שכתב האישום תוקן והמבקש הודה והורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה בניגוד לסעיף 333 בצירוף 335(א(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. להשלמת התמונה יצוין שהאירוע נשוא כתב האישום המתוקן התרחש ביום 13/11/07 בכפר מג'ד אלכרום ובמהלכו היכה המבקש באמצעות מוט ברזל בראשו של המתלונן.

בקשה קודמת הוגשה ביום 19/3/08 וביום 14/4/08 דחיתי אותה וציינתי שלאור ההגעה להסדר הטיעון וקביעת מועד קרוב לטיעון לעונש ולאור השוני בין חלקו של המבקש לבין חלקו של הנאשם האחר, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

כיום חוזר המבקש על הטיעונים שהועלו בבקשה הקודמת ועיקרן חלוף הזמן, שכן המבקש שוהה במעצר בית מיום 27/12/07, שחרור הנאשם האחר שמסתובב חופשי, שמירה על תנאי המעצר והסולחה שמתגבשת בין הצדדים. הטיעון החדש שמעלה המבקש הנו העיצומים שננקטים על ידי שירות המבחן, דבר שעלול  לגרום להתארכות  הדיון בעניינו יתר על המידה.

ב"כ המבקש ציין שהטיעון לעונש נקבע ליום 29/6/08, אבל בגלל העיצומים, ספק אם עד אז יוכן תסקיר מבחן ובהעדרו יש להניח כי הדיון ידחה,  ומכאן שיש חשיבות לחלוף הזמן.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא חלו כל שינויים מאז הבקשה הקודמת שמצדיקים עיון חוזר. עוד ציינה שחלקו של המבקש שונה מחלקו של הנאשם האחר שהורשע אך ורק בסיוע, כי חזקת החפות אינה עומדת עוד למבקש, וכי עיצומי שירות המבחן אינם מהווים נימוק לעיון חוזר.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים ובהתאם לסמכותי לפי סעיף סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, אני מחליט לדחותה וזאת מהנימוקים הבאים:

סעיף 52 (א) קובע:

"52. (א) עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה."

ההלכה בעניין העיון החוזר קובעת ש"הכלל הוא כי במסגרת בקשה לעיון חוזר, לא נפתח דיון מחודש בסוגיית עצם ההצדקה למעצר או לחלופת מעצר והתנאים שנקבעו במסגרתה. עיקרו של הליך העיון החוזר הוא בבחינה ובדיקה האם מאז ההחלטה המקורית שניתנה אירעו עובדות או נסיבות חדשות או  מעבר זמן רב שיש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין עניינו של הנאשם בהגשמת חירותו האישית כפרט לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי (ראו: בש"פ 2/06 זילברפרב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.2.2006))" בש"פ 2254/08  ברקו נ' מדינת ישראל, פסקאות 14- 12 (2008).

בענייננו, המבקש לא הצביע על שינוי בנסיבות או על עובדה חדשה וטענתו האחת והיחידה נוגעת לאפשרות התיאורטית שעיצומי שירות המבחן יגרמו להתארכות ההליכים. לדעתי טענה זו אינה מהווה נימוק ובסיס לעיון חוזר ולשינוי חלופת המעצר כלל ועיקר. הזמן שחלף אינו ארוך ובעיקר  מאז מתן החלטתי הקודמת.

זאת ועוד, חלקו של המבקש שונה וחמור מחלקו של הנאשם האחר. יש לזכור שהמבקש הודה במעשיו מכאן צודקת ב"כ המשיבה שחזקת החפות אינה עומדת לו יותר, דבר שמטה את הכף לטובת הצורך בשמירת תנאי החלופה הקיימת והימנעות מכל שינויי. (לעניין זה ראו, בש"פ 844/08 דראושה נ' מדינת ישראל, (2008))

יתרה מזאת, גם בעניין הסולחה לא חל כל שינוי משמעותי שיש בו בכדי לתמוך בבקשה החדשה ונראה כי טרם הושגה סולחה סופית ומחייבת.

לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי בשלב זה אין להיעתר לבקשת המבקש וזאת משום שלא חלו כל שינויים שמצדיקים עיון מחדש בהחלטתי הקודמת ועל כן דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ח' בסיון, תשס"ח (11 ביוני 2008) בהעדר.