החלטה בתיק בש 2478/07

בפני בקשה לעיון חוזר בעניינו של המבקש אשר נעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בהחלטת בית משפט זה מיום 7.11.06 (כב' השופטת ר. חפרי-וינוגרדוב) (להלן: "החלטת המעצר") בתיק בו מואשם בעבירות בנשק, קשירת קשר לפשע וקבלת נכסים שהושגו בפשע.

רקע ועובדות:

ביום 22.10.06 הוגש נגד המבקש כתב אישום שעל-פי המתואר בו, קשר הנאשם בין התאריכים 1.10.06- 2.10.06 עם אחר, אחד בשם בילאל חוג'יראת, כי זה יסדר עבורו רובה שיגנוב מצה"ל וימכור אותו אליו. עוד נטען בכתב האישום כי בילאל פנה לאחר בשם חוסיין חוג'יראת אשר שירת אותה העת בצה"ל ושידלו כי יגנוב עבור רובה מצה"ל.

במועדים המצויים לעיל גנב אותו חוסיין רובה מהבסיס בו שירת, הגיע לגדר הבסיס שם המתין לו בילאל עם רכבו והאחרון לקח את הנשק והסתלק מהמקום. בילאל העביר את הנשק למבקש אשר שילם עבורו סך של 5,000- 8,000 ש"ח לערך.

כאמור ברישא החלטה זו, למבקש יוחסו העבירות שפורטו לעיל והוא נעצר עד תום ההליכים באותה החלטה אמורה.

עתה חוזר המבקש וטוען, כי חל כרסום בראיות שכן לטענתו העידו מרבית עדי התביעה ומעדויות אלה עולה כי המבקש איננו קשור לעבירות שיוחסו לו. כן טוען הסנגור כי ישיבת ההוכחות הבאה קבועה לחודש 9/07, כך שלטענתו המבקש ישהה במעצר ללא "שום התקדמות בעניינו", כך טען.

דיון והכרעה:

סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, קובע את התנאים לעיון חוזר בהחלטה שעניינה מעצר, או חלופת מעצר, כדלקמן:

"עיון חוזר בהחלטת בית המשפט

(א) עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה"

לפיכך, הכלל להגשת בקשה לעיון חוזר הוא שמאז שניתנה החלטת מעצר, חלף זמן רב, הדיון השתהה או שחל שינוי משמעותי בתשתית הנתונים אשר הייתה בפני בית המשפט אשר נתן את ההחלטה בעניין המעצר.

ראו:

בש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל תק-על 2006(3) 3215, (2006);

בש"פ 7991/06 סאמי אבו מדיעם נ' מדינת ישראל תק-על 2006(4) 228, (2006);

בש"פ 2613/92 אהרון משולם נ' מדינת ישראל פ"ד מו (3) 490, (1992);

בש"פ 9075/96 יוסף טופול נ' מדינת ישראל פ"ד נ(5) 635, (1996).

באשר למונח "זמן ניכר" מאז ההחלטה והמופיע בס' החוק הנ"ל, הרי שפירושו משתנה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ראו: בש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל תק-על 2006(3) 3215, 2006). על רקע דברים אלה יבחנו הדברים במקרה עסקינן.

האם נשתנו הנסיבות כטענת הסנגור? כפי שניתן ללמוד מהחלטת המעצר כבר בהחלטה זו קבע בית המשפט כי החומר העיקרי אשר מפליל את המבקש הינו הודעותיו של עד התביעה בילאל.

עיינתי בפרוטוקול הדיון של התיק העיקרי, במכלול הראיות שהוצגו שם, אינני סבור כי חל כרסום משמעותי בראיות התביעה אשר נשמעו עד כה. שניים מעדי התביעה, ח'יר יאסין ואיימן מדיח, העידו בפני בית המשפט עדות השונה באופן מהותי מהודעותיהם במשטרה והם הוכרזו על-ידי בית המשפט כעדים עוינים (ראו החלטות בית המשפט מיום 29.1.07). במצב דברים זה על אותו מותב השומע את התיק העיקרי להכריע בתום שמיעת התיק, מי מהעדויות עדיפה עליו. כלל ידוע, כי אין בית המשפט היושב בתיק המעצרים דן וקובע ממצאי מהימנות של עדים.