החלטה בתיק בש 2287/05

בפני בקשה שהוגשה בהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969 (להלן: "הפקודה"), לפיה עותרים המבקשים להורות למשיבה להחזיר להם תפוסים הכוללים רכב מסוג "רנו", מספר רישוי 5613706 (להלן: "הרכב"), 3,000 ש"ח ושתי שרשראות זהב, שנתפסו ברשותו של מבקש 3, במהלך מעצרו (תיק פ.א. 17440, מרחב דן).

המשיבה מתנגדת לבקשה, כאשר נטען עוד כי בדעת המשיבה לבקש, בבוא העת, את חילוט הרכב, ששימש לסחר בסם מסוכן, כאשר לעניין שאר התפוסים נטען כי יש מקום שביהמ"ש, הדן בתיק, יחליט בעניינם.

כנגד מבקש 3 הוגש כתב אישום, בתאריך 10/10/05, המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, והחזקת רכוש החשוד כגנוב (ת.פ. 5673/05, בית משפט השלום בתל אביב).

כתב האישום מעלה כי בתאריך 31/10/05, בשעת ערב, נהג מבקש 3 ברכב, ברח' ז'בוטינסקי, רמת גן, ומכר לאחר, אנדרי טימוחוב, שקית ובה סם מסוכן, מסוג הרואין, במשקל 0.73 גרם, תמורת 100 ש"ח. כן נמצאו ברשותו 3 שקיות נוספות, שהכילו סם מסוכן מסוג הרואין.

בנוסף, נמצאו ברשות מבקש 3, שטרות כסף, המסתכמים ב - 3,000 ש"ח, לרבות שתי שרשראות זהב.

בבקשה נטען, כי מבקשת 2, דודתו של מבקש 3, הינה הבעלים היחידים של הרכב, שמוחזק לאחר תפיסתו בידי המשיבה, מזה כ - 9 חודשים.

עוד נטען, כי הרכב נמסר, לעיתים, לשימושה של בתה של מבקשת 2, כשאין למבקשת 2 כל נגיעה לעבירות שבוצעו על ידי מבקש 3.

כמו כן, נטען כי הכספים שנתפסו שייכים בחלקם למבקשת 1, אימו של מבקש 3, המוגדר בבקשה כנרקומן.

כן נטען, כי מבקש 3 רכש בתאריך 18/1/05, את אחת השרשראות, שנמצאו ברשותו וזאת בסכום כסף שקיבל מאמו ושרשרת נוספת קיבל כמתנה מאימו, מספר שנים טרם תפיסתה.

עיון בחומר החקירה מעלה טענה מפי מבקשת 1, לפיה הרכב משמש את מבקש 3 לצורך הסעות שונות, הנוגעות לה.

מבקש 3 אישר בהודעתו, כי הרכב מצוי תדיר ברשותו: "ואני נוהג בו שאני נוהג בו, אני שם אותו ליד הבית שלי".

עוד ציין, כי הרכב נקנה על ידי דודתו, היא מבקשת 2.

מסתבר עוד, כי שמו של מבקש 3 מופיע בביטוח הרכב.

מבקשת 2, אמה אבנרי, דודתו של מבקש 3, ואחותה של מבקשת 1, מסרה בהודעתה כי מעולם לא היה ברשותה רישיון נהיגה וכי הינה מועסקת בעבודות ניקיון ואילו את הרכב רכשה בעזרת קרובים כדי ש: "ככה סתם שיהיה לי".

מסתבר עוד, מהודעתה, כי היא ומבקש 3 רכשו בצוותא את הרכב.

לעניין זה, יוסף כי ב"כ המבקשים טען כי הרכב נרכש תמורת סכום של 14,000 ש"ח.

עוד עלה מהודעתה של מבקשת 2, כי היא אינה יודעת מי משלם את דמי הביטוח עבור הרכב.

מתוך הראיות, המצויות בתיק החקירה, עולה לכאורה, כי מפעיל הרכב היה מבקש 3, ומדובר ברכב שנמצא בשימושו וברשותו, כשמסתבר כי הרכב שימש אותו גם לצרכי סחר בסם, כפי שעולה לכאורה מחומר הראיות המצוי בתיק החקירה, כאשר ברשותו נמצאו כמויות סם מסוכן, נוספות, שנועדו על פניהן למטרות סחר בהן (ראה דוחות פעולה ומזכרים המצויים בתיק).

ניתן, על פי הנסיבות שלעיל, ולאור הראיות שבתיק, לקשור לכאורה, גם בין סכומי הכסף שנתפסו - לעבירת הסחר בסם, כשבנוסף לא נמצאו כל תימוכין בחומר הראיות לטענה בדבר היות שרשראות הזהב שייכות למבקש 3. מצויות אפוא, ראיות ברות משקל, הקושרות לכאורה את מבקש 3 לעבירות שיוחסו לו בכתב האישום שהוגש נגדו ותשתית ראייתית זו מעלה כי מתקיימות הנסיבות המצדיקות לכאורה כי, בסופו של ההליך הפלילי, ביהמ"ש יתן צו חילוט לעניין המכונית ושאר המוצגים, נשוא הבקשה, כשעולה מתשובת המשיבה, כי בכוונתה לבקש מבית המשפט שיכריז על המבקש כסוחר סמים ולבקש את חילוט הרכב.