החלטה בתיק בש 22492/07

העורר הואשם בבית משפט השלום בבאר-שבע (ת.פ. 4063/07) בתקיפת בן זוג, איומים ונסיון לתקיפת בן זוג. והתביעה ביקשה לעצרו עד לתום ההליכים.

בתאריך 9.12.07, במהלך הדיון בבקשת המדינה לעצור את העורר עד לתום ההליכים, הצהיר בא כוחו כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו ולקיומה של עילת מעצר.

הצדדים הסכימו לשלוח העורר לקבלת תסקיר שירות המבחן. בית המשפט נעתר להסכמת הצדדים, הורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר אודות העורר וקבע את המשך הדיון ליום 30.12.07 .

בתאריך 18.12.07, הגיש עו"ד פצ'בסקי, בשם העורר, "בקשה דחופה להקדמת מועד דיון והצגת חלופת מעצר מרוחקת מדימונה". בגוף הבקשה התבקש בית המשפט לאפשר לעורר לטעון לגוף הבקשה ולהציג בפני בית המשפט חלופת מעצר בתל-אביב, בבית אחיו של העורר ובפיקוח אמו, וזאת בלא להמתין לקבלת תסקיר שירות המבחן.

עוד צויין בבקשה כי ב"כ התביעה, עו"ד כחלון, נתן הסכמתו להקדמת הדיון ולשמיעת הבקשה, תוך הדגשת עמדתו המתנגדת לשחרור העורר בטרם קבלת תסקיר.

בתאריך 19.12.07, בלא שהתקיים דיון בבקשה המתוארת, החליט בית המשפט קמא לדחות בקשת העורר, תוך שהוא קובע כי "בבקשה לא מתוארות נסיבות חדשות ומיוחדות שלא היו בפני בית המשפט ...".

מכאן הערר.

ב"כ העורר טוען כי היה על בית המשפט קמא לקיים דיון בחלופה שהוצעה, במיוחד על רקע הסכמת התביעה להקדים הדיון. וכי לגופו של עניין אין הצדקה, בנסיבות המקרה, לכך שהעורר עצור מזה כשלושה שבועות ועד להגשת התסקיר ימצא הוא במעצר של כחודש ימים, שכן המדובר באירוע הנמצא בדרגת חומרה נמוכה יחסית.

ב"כ המדינה עמדה על כך שהעורר היה מיוצג בדיון בשאלת מעצרו עד לתום ההליכים וכי בא כוחו הסכים לשלחו לקבלת תסקיר. לגופו של עניין טענה כי נסיבות המקרה ועברו של העורר מלמדים כי נשקפת ממנו סכנה למתלוננת ועל כן יש להמתין לקבלת תסקיר, קודם קבלת החלטה על חלופת מעצר.

כתב האישום מתאר שני אירועים. הראשון, מיום 3.12.07, במסגרתו שוחח העורר בטלפון עם המתלוננת ובשיחה זו, לטענתה, איים עליה כי "ישבור לה את הראש". בהמשך לשיחה זו הגיע העורר לפתח ביתה של המתלוננת ודפק עליה ו"צרח", אך היא לא פתחה את הדלת והוא עזב את המקום.

השני, מיום 4.12.07 בבוקר, כשהמתלוננת ואביה היו בכניסה לבניין בו היא מתגוררת. העורר, לטענתה, תקף אותה בכך שתפס אותה במעילה ואמר לה "יקירתי את תדברי איתי" וכן שירביץ לה אם היא לא תקשיב לו. תוך כדי כך הוא ניסה לסטור על פניה והיא הסיטה את פניה ולא נפגעה.

גם המתלוננת וגם אמה, גב' ליליה וינוב, מתארות את שיחת הטלפון הנ"ל כשיחה בה הם "דיברו יפה". אלא שלקראת סוף השיחה, ועל רקע ויכוח בקשר לחינוך בתם המשותפת, העורר אמר לה דברים מאיימים- עליהם רק המתלוננת מעידה, שכן אמה, שהיתה לידה, לא שמעה את תוכן דברי העורר.

העורר עצמו מכחיש כי איים על המתלוננת .

באשר לאירוע מיום 4.12.07, בעוד המתלוננת טוענת כי העורר תפס אותה במעילה, טוען העורר כי אחז בידה כיון שהיא לא הגיבה לדבריו, וכדי לסובב אותה כלפיו, שתדבר אתו, הוא אחז בידה וסובב את המתלוננת אליו.

העורר עמד על כך שלא נגע במתלוננת לרעה, תוך שהוא מציין שהוא נמצא עם המתלוננת כבר 10 שנים ואף פעם לא הרים עליה יד.

אכן, האירועים הנטענים אינם מן החמורים וגם רקעם - חינוך הבת המשותפת של העורר והמתלוננת- נותן להם גוון מתון יותר.

מעיון בתיק עולה כי העורר שוחרר בעבר בתנאים שאסרו עליו להתקרב אל המתלוננת. הוא עמד בתנאים אלו, תוך שהוא מתגורר אצל אמו וממשיך בעבודתו. בכל אותה תקופה לא הוגשה נגדו תלונה כלשהי מצד המתלוננת.

בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 9.12.07, לא היתה התייחסות מעמיקה לראיות ולנסיבות האופפות את האירועים הנטענים, וגם הדיון בחלופת המעצר לא היה שלם.

בקשת עו"ד פצבסקי מיום 18.12.07, היתה בקשה לעיון חוזר, על פי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996.