החלטה בתיק בש 22486/07

ערר על החלטת בית השלום בקריית גת (כב' השופטת נ. נצר) בב"ש 2601/07, מיום 18.12.07, לפיה הוחלט כי המשיב ישוחרר ממעצר בתנאים הבאים:

א.      המשיב ישהה בבית אמו בשכונת אזורים 534 דירה 18 בחדרה ולא יצא מהבית, זולת להתייצבות לדיונים בביהמ"ש ולקיום מפגשים עם עורך דינו, ובלבד שיהיה מלווה באחד הערבים.

ב.      המשיב לא יצור קשר בכל דרך עם המתלוננת ולא יגיע למקום הימצא המתלוננת, לרבות בדירת מגורי הזוג.

ג.       המשיב יחתום על ערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח.

ד.      המשיב יפקיד פקדון כספי בסך 3,000 ש"ח.

ה.     ערבות צד ג' של אמו, אחיו ואחותו של המשיב בסך 7,500 ש"חח

ביצוע ההחלטה עוכב עד לתאריך 19.12.07, שעה 12:00 - מועד בו נשמע הערר בפני.

העובדות בקצרה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של איומים, תקיפת בת זוג, הדחה באיומים ובכוח, ופציעת בת זוג. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

עיקרו של כתב האישום נסב על אירוע, אשר על פי הנטען אירע ביום 10.10.06, אלא שהמתלוננת, אשת המשיב, התלוננה בגינו רק ביום 12.11.07. באותו יום הגיעה המתלוננת לתחנת המשטרה, על מנת להגיש תלונה אודות אירוע שהתרחש יום קודם לכן, כאשר בהיותה במיטת תקף אותה המשיב, בכך שאחז בשערות ראשה משך אותה והדף את ראשה לתוך הכרית.

האירוע מיום 10.0.06 הוא חמור יותר ולפי הנטען, בעת שהמשיב והמתלוננת היו בביתם, הורה לה המשיב להתפשט ולעמוד, ובעודה עירומה נטל בידיו סכין והצמיד אותו לצווארה. כאשר המתלוננת הזיזה את ראשה לאחור, שיסף המשיב את גרונה ואיים בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שאמר לה "אני אגמור אותך, זהו, אין לי חיים" - בכוונה להפחיד או להקניט אותה. בעוד המתלוננת מדממת מגרונה ומתחננת לחייה, איים עליה המשיב בכך שאמר "אני יכול להרוג אותך" ואף תקף אותה, בכך שאחז בגרונה בלפיתת חנק, השליך אותה על המיטה והמשיך לאחוז בה בצווארה.

הדיון בבקשה למעצר

בתאריך 19.11.07 התקיים דיון בבקשה למעצר.

בית המשפט קמא החליט, כי בתיק ישנן ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב, אך יש בהן כרסום, שיש בו כדי להשפיע גם על עילת המעצר. עם זאת נקבע, כי עילת המעצר מתקיימת מאחר שבעבר הלא רחוק הורשע המשיב בביצוע עבירות אלימות כלפי אותה מתלוננת. לפיכך, הורה בית המשפט על דחיית הדיון לצורך קבלת תסקיר מעצר, שייבחן את חלופת המעצר שהוצגה על ידי המשיב, בבית אמו ואחיו בגבעת אולגה.

בתאריך 5.12.07 התקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב (להלן: "התסקיר הראשון"). שירות המבחן העריך, כי מדובר ברמת סיכון גבוהה, לאור התנהגות אלימה חוזרת של המשיב כלפי המתלוננת, קשייו לראות את התנהגותו כבעייתית ותחושת פחד ואיום של המתלוננת כלפיו. שירות המבחן התבקש להמציא תסקיר משלים, שיערך לאחר פגישה עם אמו של המשיב והצגת חלופה נוספת.

בתאריך 18.12.207 התקבל תסקיר מעצר משלים, אשר בחן את החלופה המוצעת בבית אמו של המשיב בפיקוח אחיו וקבע, כי הערבים מודעים למהות התפקיד הנדרש מהם וכי יש תנאים בבית, המאפשרים איזוק אלקטרוני (להלן: "התסקיר המשלים").

שירות המבחן התקשה לבוא בהמלצה לשחרור לחלופה זו, לאור תחושת הפחד של המתלוננת, פן תירצח במידה שהמשיב ישוחרר ממעצר, אך בית המשפט קמא הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר זו

טענות הצדדים

העוררת טוענת כנגד החלטת בית משפט קמא לשחרר את המשיב ממעצר, שניתנה למרות מסוכנותו הרבה לבטחונה של המתלוננת, כפי שהיא עולה מהראיות בתיק החקירה, מעברו של המשיב, מהמאסר על תנאי אשר תלוי ועומד נגדו, ומתסקירי המעצר שהוגשו בעניינו.

העוררת טוענת אף כנגד החלטת בית המשפט קמא, כי קיים כרסום בראיות, עקב תלונתה הכבושה של המתלוננת. לדברי העוררת, ההסבר לתלונתה הכבושה של המתלוננת נעוץ ביחסיה עם המשיב, אשר היתה תלויה בו לחלוטין, בודדה בישראל, ללא משפחה, וספגה את אלימות המשיב כלפיה במשך תקופה ארוכה, עד שחשה כי הגיעו מים עד נפש והחליטה לשים לכך קץ.