החלטה בתיק בש 2224/06

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום בת"פ 5104/06 של בית המשפט המחוזי בחיפה. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני בה עותרת המאשימה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. כתב האישום כולל שלושה אישומים שונים כדלקמן:

אישום ראשון - מיוחס לשלושת המשיבים ומיחס להם עבירה של קשר לפשע ועבירה של שוד בנסיבות מחמירות. מדובר באירוע בו, על פי הנטען, ניגשו המשיבים ביחד עם אחר ששמו קונטאר (להלן: "קונטאר") לרכב שעצר ברמזור ביוקנעם, שלפו מתוך הרכב שתי בחורות שהיו בו, נכנסו לרכב ונמלטו מהמקום.

האישום השני - מיוחס למשיבים 1 ו-3 בלבד ובו הם מואשמים בעבירה של ניסיון התפרצות לבית מגורים, נסיבות מחשידות בכוונת גניבה ושימוש ברכב ללא רשות. כתב האישום מיחס להם ניסיון לפרוץ לבית מגורים במטרה לגנוב דברי ערך. המשיבים 1-3 ביחד עם קונטאר, הגיעו לבית מגורים ולאחר שסברו שאין בבית איש ניסו לפרוץ לתוכו אלא שבבית היו בעלת הבית וילדיה. המשיבים נמלטו מהזירה.

האישום השלישי מיוחס למשיב 1 בלבד ומיחס לו קשירת קשר לפשע וניסיון לבצע שוד בנסיבות מחמירות. על פי הנטען ניסה המשיב 1 עם קונטאר לשדוד תחנת דלק אלא שהניסיון הופרע ע"י עוברי אורח.

למען הסדר יצוין כי כנגד קונטאר הוגש כתב אישום נפרד. עוד יצוין כי משיב 2 לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית המבססת סיכוי להרשיעו וכן עילת מעצר. בעניינו של משיב 2 הוגש תסקיר מעצר וטיעונו התמקד בסוגיית המסוכנות וחלופת המעצר. משיבים 1 ו-3 חלקו גם על התשתית הראיתית.

בכל הנוגע לתשתית הראייתית סבור אני כי יש בחומר הראיות תשתית מספיקה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת שלושת המשיבים בעבירות המיוחסות להם, כל אחד כפי חלקו.  העדות העיקרית הקושרת את שלושת המשיבים לעבירות שיוחסו להם היא עדותו של קונטאר הנ"ל. קונטאר מסר עדויות מפורטות בהן תיאר את השתלשלות האירועים בכל אחד מהאישומים ואת חלקו של כל אחד מהמעורבים באירועים הנ"ל. המשיבים 1 ו 3 טוענים כי עדותו של קונטאר התקבלה תחת אלימות ואיומים ולא מרצון חופשי. אין חולק כי תחילת חשיפת החבורה באירוע שבו הבחינו צעירים בעוספיה בקונטאר כאשר היה בהכנות לביצוע השוד נשוא האישום השלישי. אותם צעירים תפסו אותו והובילו אותו לשכונת החיילים המשוחררים בעוספיה, שם הוא הוכה ונחקר ע"י הצעירים הנ"ל  והחל לספר על ניסיון השוד בתחנת הדלק. אז הזעיקו אותם צעירים משטרה והעבירו את קונטאר לידי המשטרה. בהמשך ניגבו מקונטאר שלוש הודעות מפורטות בהן הודה ותיאר את האירועים. גם אם נאמר שבראשיתו של הליך גביית ההודעות, שלא ע"י שוטרים, הופעלה אלימות ולחץ על קונטאר הרי שבהמשך קונטאר נחקר על פי הנהלים המקובלים, מסר גרסאות מפורטות וקשר את המשיבים לביצוע העבירות המיוחסות להם. 

קונטאר יעיד כשותף לביצוע העבירות ובהתאם עדותו תדרוש חיזוק בראיות נוספות. באישום הראשון נתמכת עדותו של קונטאר בעדויות המתלוננות  שתיארו את שני הבחורים שהוציאו אותם מהרכב בתיאור התואם את גרסתו של קונטאר. הן אמנם לא זיהו את הבחורים ואולם תאור הלבוש שלבשו זהה לעולה מעדותו של קונטאר. חיזוק נוסף הוא בעדותו של חנאן חלבי שזיהה את המשיבים כמי שהיו עם קונטאר ביוקנעם, זאת בניגוד לגרסתו של משיב 3 שלא היה כלל ביוקנעם.  לעניין זה ואם יקבע כי משיב 3 שיקר הרי ששקריו המוכחים באמצעות עדות חיצונית יכולים גם הם להיחשב כסיוע לעדותו של קונטאר.

באישום השני מחוזקת עדותו של קונטאר בעדות בעלת הבית המתלוננת שזיהתה את הרכב בו השתמשו המשיבים שניסו לפרוץ לדירתה.  באישום השלישי נתמכת עדותו של קונטאר בעדות הצעירים שתפסו אותו בשלב ההכנות לביצוע השוד.         

מובן כי בבוא העת תעמוד אמינותו של קונטאר, כמו גם עדיות אחרות, למבחן בית משפט שידון בתיק העיקרי.  לעת הזו איני נדרש לקבוע ממצאי מהימנות ודי בקביעה כי עדותו נגבתה כדין וכי יש חיזוק לעדויותיו המבסס סיכוי של ממש להרשעת המשיבים.  ההלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04 , סאלם זנון נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1537.

סבור אני כי התשתית שהונחה בפני אכן מבססת סיכוי סביר להרשעת המשיבים בעבירות שיוחסו להם, כל אחד כפי חלקו. לעניין זה אעיר רק כי קיימת אבחנה בחומר הראיות בין חלקו של משיב 1 בביצוע השוד ביוקנעם ובין זה של משיב 2. נראה כי באירוע זה משיב 2 השתתף באופן בו הוציא את אחת הבחורות מהרכב ואולם  היוזמה וההובלה של האירוע הייתה, ככל הנראה, מנת חלקו של משיב 1.

אין חולק כי העבירות שבאישום הראשון והשלישי מקימות חזקת מסוכנות מכוח הוראות החוק. מעבר לחזקה שבחוק, שלושת המקרים מצביעים על יצירת תשתית ארגונית של כנופיה החוברת לביצוע סדרת מעשי שוד, הכל תוך תכנון מוקדם. העובדה ששני ניסיונות לא צלחו אין בה כדי להפחית את חומרת המעשים והמסוכנות העולה מהתארגנות של חבורה מסוג זה. מכאן שקיימת עילה  להורות על מעצרם.  

גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, זאת בכל מקרה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97, מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.