החלטה בתיק בש 21861/05

1.         כנגד המשיבים תלוי ועומד כתב אישום, המייחס להם עבירות שעניינן, אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום ומעשה מגונה.

כתב האישום מגולל מעשים מיניים, קשים ואכזריים, המיוחסים למשיבים, אשר לכאורה, בוצעו בחיילת (להלן: "המתלוננת"), שביקשה לבלות עם המשיב 3, במסגרת חופשה שניתנה למשיבים, בהיותם חיילים מצטיינים ביחידה קרבית -  באילת.

            על פי המתואר בכתב האישום,  המשיב מס' 1 פגש במתלוננת, בעת בילוי במועדון מקומי וקיים עמה, בחדרו במלון, המשותף לו ולחבריו, יחסי מין בהסכמה. באותה עת, הגיעו חבריו של המשיב 1, המשיבים 2, 3 לחדר. המתלוננת ביקשה מהמשיב 1 לסלקם מהמקום, ברם הלה השיב, כי חבריו הם "הומואים", ולפיכך, אל לה לחשוש מפניהם.

המשיבים 2 ו -3 הצמידו את מיטתם למיטה בה קיימו המשיב 1 והמתלוננת יחסי מין, כאשר אחד מהשניים נשכב על המתלוננת, בהחדירו את איבר מינו לאיבר מינה ובתוך כך,  חבריו נגעו בה ומיששו את חלקי גופה השונים, אגב שהתגברו על התנגדותה.

            בהמשך, כתב האישום מתאר, כיצד המשיבים 1 ו -2 פתחו את רגלי המתלוננת בכוח, כדי לאפשר לחברם, המשיב 3, להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, גם כן בכוח.

            המשיבים הפכו את גופה לכלי שרת לצרכיהם, הפכוה ושבו והפכוה, כאוות נפשם, לשם סיפוק יצריהם וביצוע זממם בגופה.

המשיב 1, עמו קיימה המתלוננת יחסי מין בהסכמה, בתחילת האירוע - הצמיד את איבר מינו לפיה, בדרישה כי תמצוץ את איברו.

2.        סנגורי המשיבים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה, מכוחן קמה חזקת המסוכנות ועימה עילת מעצר.

בתסקירי שרות המבחן, שהוגשו במהלך הדיון, ביחס להמשך מעצרם של המשיבים, הם תוארו כצעירים נורמטיביים, אשר קיימו אורח חיים תקין, עד למועד ביצוע העבירות, השתלבו היטב ביחידות לוחמות, במהלך שרותם הצבאי וזכו להערכה רבה ממפקדיהם. שרות המבחן התרשם, כי נוכח הפעילות המבצעית בה נטלו חלק המשיבים, במהלך שרותם הצבאי - הם לוקים, במידת מה, בקהות חושים באשר לרגישותם כלפי הזולת, כמו גם, חל טשטוש בהתייחסותם לערכים, עליהם גדלו וחונכו. דומה, כי הכל התגמד, כך על פי התייחסותם הסובייקטיבית, אל מול הפעילות הצבאית, בה עסקו.

בהתחשב בעברם הנקי של המשיבים, כמו גם גילם הצעיר והחינוך הנורמטיבי לו זכו - המליץ שרות המבחן על שחרורם של המשיבים למעצר בית, בבתי הוריהם, אשר יש בהם כדי לנטרל את הסכנה הנשקפת מהם.

3.        על יסוד המלצת שרות המבחן, הסכימה התביעה לשחרורם של המשיבים למעצר בית מלא.

           סמוך לאחר שחרורם, עתרו המשיבים, בבקשה דנן, להתיר להם לשוב לשרות הצבאי.

           שרות המבחן התבקש להגיש תסקירים משלימים, בהתייחס לבקשתם.

מהתסקירים שהוגשו עולה, כי הגם ששרות המבחן סובר, שיש במסגרת הצבאית ובהחזרתם של המשיבים לשגרה, כדי להיטיב עמם, אין בשרות הצבאי, משום חלופת מעצר של ממש.

בנסיבות אלו,  שרות המבחן המליץ על חזרתם של המשיבים לשרות פעיל, בכפוף לקבלת הסכמת הצבא לקלוט את המשיבים לשורותיו.

4.        במכתב שהוגש מטעם פרקליט פיקוד מרכז, סא"ל אהוד בן אליעזר, הטעים האחרון, כי צה"ל אינו מהווה חלופת מעצר ולפיכך, אין הוא אחראי למעשי המשיבים, מעבר לשעות הפעילות ובפרט, בעת חופשותיהם מהצבא.

יחד עם זאת, פרקליט פיקוד המרכז הטעים, כי היה ובית המשפט יתיר את שובם של המשיבים לשרות צבאי, כי אז, הצבא יהא מוכן לקלוט אותם לבין שורותיו, אף כי לא להשיבם לתפקידיהם הקודמים כלוחמים, " נוכח טיבו של החשד הקיים נגדו, הוחלט כי אין מקום שישוב לתפקידו הקודם כלוחם בגדוד ולכן ישובץ לתפקיד במסגרת צוות מודיעין בחטמ"ר אפריים". [המכתב התייחס ספציפית למשיב מס' 1, ברם בסופו נאמר כי ההמלצה חלה ביחס לשלושת המשיבים - ו.מ]

5.         על רקע העובדות המתוארות לעיל, יש לבחון את הבקשה דנן.

            המעשים המיוחסים למשיבים, חמורים מאין כמותם ויש בהם, על פניהם, כדי ללמד על הסכנה הנשקפת מהם.