החלטה בתיק בש 21713/05

1.       זהו ערר על החלטת בימ"ש השלום בב"ש, כב' הנשיא השופט מ.מכליס מיום 3.11.05 בב.ש. 9022/05, בה הורה על שיחרורו של המשיב, בתנאים - בין היתר "למעצר בית מלא בכתובת בחורה שתמסר בעת השיחרור".

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 379 +382 (ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל, בכך שביום 23.10.05, בשעות הצהריים, תקף שלא כדין את המתלוננת, שהיא אשתו, בכך שסטר לה על פניה, בשל רצונה של המתלוננת להגיש תלונה במשטרה כנגד בן אחיו, ובשל כך עזבה המתלוננת את ביתה ועברה לגור ברהט, בחסות משפחת אלהוזייל.

למחרת אירוע התקיפה, איים המשיב בפגיעה שלא כדין במתלוננת, וזאת בבית בו היא מתגוררת ברהט, משאמר לה שישפוך "מים אש על פניה, יהרוג אותה, וכי זה 20 שנה וזה הולך מהר"

2.   בימ"ש השלום הורה על שיחרור המשיב מבלי שבחן את חלופת המעצר המוצעת. בנסיבות אלה קיבלתי הערר, והוריתי על הגשת תסקיר מעצר, בין היתר, בהתחשב בעובדה שמדובר בסיכסוך בין בני זוג.

שירות המבחן הגיש תסקיר מפורט ומנומק. לאחר שבחן את מסוכנותו של המשיב, את מצב בריאותו ואת חלופות המעצר המוצעות, המליץ בסופו של יום על שיחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

שירות המבחן מציין, כי להערכתו קיים סיכון בהתנהגות המשיב מעצם נוקשות עמדותיו, הסרת אחריות לנסיבות המעצר, ונוכח התייחסות המגוננת של בני המשפחה המורחבת.

עיקר ההתלבטות של שירות המבחן עניינו בסיכון שמקורו בקוד התרבותי של כבוד המשפחה ועד כמה יהא בחלופת המעצר לעמוד מול קוד זה. מנגד מדובר באדם ללא עבר פלילי, שמצבו הבריאותי לקוי, הוא סובל ממחלת שריר מתקדמת המתבטאת בפגיעה בשרירי השוקיים, האגן, במגבלות הליכה קשה. הימנעות או פעילות מוגבלת, תוביל להחמרה במצבו.  שירות המבחן התרשם שחלופות המעצר שהוצעו הן טובות ורציניות. הערבים שללו כל סיכון של פגיעה במתלוננת ואף קיבלו החלטה להגן עליה.

שירות המבחן, גם נפגש עם המתלוננת וזו ציינה כי אינה פוחדת מהמשיב אלא מאיומיהם של שני אחייניו ועל כך הגישה תלונה אחרת. המתלוננת תמכה בחלופת המעצר שהוצעה וציינה כי אין בדעתה לחזור לחורה, אינה רואה סיכון בהתנהגותו של המשיב כלפיה, תמכה בשיחרור המשיב כך שיוכל גם לטפל בילדיו.

3.   נראה לי לאמץ את המלצת שירות המבחן. המשיב ללא עבר פלילי, סובל ממחלת ניוון מתקדמת והימנעות מפעילות והמשך מעצרו עלולים להחמיר מצבו. לא רק זאת, עיקר האיום של המתלוננת כפי שבא לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן הוא לא מהמשיב אלא מאחרים.

שירות המבחן התרשם שבחלופת המעצר יהא כדי לנטרל את מסוכנותו של המשיב ולתחום לו גבולות. כך התרשמתי גם אני מחלופות המעצר שהוצעו בפני למעט זו של קמל אלעטאונה. בהתחשב בכך שתלוי נגדו תיק בגין תקיפה סתם של בן זוג ואיומים, כשהעבירה בוצעה ביום

20.10.05 וכשנשאל בחקירתו בביהמ"ש אם נחקר בעבר במשטרה, ציין כי נחקר בעבר הרחוק בגין קטטה לפני 4-5 שנים. לערב הנוסף אל נעמי אחמד שתי הרשעות בגין עבירות בניה אך שתיהן מהעבר הרחוק ואין בהן להשפיע , על היותו  ראוי לאמון בית המשפט כחלופת מעצר.

מסוכנותו של המשיב מקורה למעשה בדעותיו הדוגמטיות לגבי מערכת היחסים בין בני הזוג. המעשים בגינם נעצר, אינם ברמת החומרה הגבוהה, אם כי גם בהם אין לזלזל.

כשאני מביאה בחשבון את מכלול הנתונים, הערכת שירות המבחן לגבי מסוכנותו של המשיב, חלופת המעצר המוצעת שיהא בה כדי לנטרל מסוכנות זו ולתחום לו גבולות ומצבו הרפואי הקשה של המשיב, נוטה הכף לשיחרורו של המשיב בתנאים כדלקמן:

1.         המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית אביו, מר סאלם אלעטאונה בשכונה 1 בית 517 בחורה, כאשר כל העת ישגיחו עליו האב או אחיו ג'אסר אלעטאונה, או מר אלענמי אחמד.

2.         תיחתם ערבות עצמית וצד ג' של כל אחד מהערבים על סך 30,000 ש"ח כל אחד.

3.         הפקדה במזומן או בערבות בנקאית בסכום של 20,000 ש"ח.

4.         המשיב לא יצור קשה במישרין או בעקיפין עם המתלוננת.

5.         המשיב יהא רשאי לצאת מביתו בליווי מי מהערבים לשם התייצבות בבימ"ש או לפגישות

בשירות המבחן, או לטיפולים רפואיים או לפגישה עם בא כוחו, שתקבע במועד שיתואם עימה מראש, ובתנאי שידווח על כל יציאה לקצין תורן בתחנת עיירות.