החלטה בתיק בש 21608/06

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס לשלושתם ביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות. למשיב 2, בנוסף, גם שתי עבירות של הדחה בחקירה ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והחזקת רכוש החשוד כגנוב ולמשיב 3 עבירה של החזקת כלי פריצה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

מדובר באירוע אשר אירע ביום 06.09.06, אשר במהלכו המשיב 2 משך את תיקה של המתלוננת, הוציא ממנו טלפון נייד ו-200 ש"ח במזומן. המתלוננת ניסתה לקחת מהמשיב 2 בחזרה את חפציה, אך המשיב 3 אחז בה מאחור ומנע ממנה לעשות כן.

המשיבים כולם תקפו את המתלוננת והכו אותה בכל גופה, כשהמשיבה 1 קרעה חלק מבגדיה של המתלוננת ומשכה בשערה והמשיב 2 הפילה על הקרקע ובעט בה, כשהמשיב 3 אוחז בידיה של המתלוננת כדי למנוע ממנה להתנגד לגניבת חפציה.

המשיבה 1 בעטה במתלוננת ודקרה אותה בצווארה ובפניה וגרמה לה שריטות.

המשיב 2 איים על המתלוננת כי אם תגיע למשטרה, הוא ירצח אותה. לאחר מכן ברחו המשיבים 2 ו-3 עם הטלפון הנייד של המתלוננת ועם הכסף.

המשיבה 1 עצרה מונית ופתחה את דלתה כדי להימלט מן המתלוננת שאחזה בה ודחפה אותה לרצפה. המשיבה 1 ניסתה לדקור שוב את המתלוננת במספריים, אך המתלוננת חמקה ממנה והטיחה את המשיבה 1 על הקרקע.

לאחר כ-9 שעות היתה המתלוננת בתחנת המשטרה בבאר-שבע כאשר הובא לשם המשיב 2. המתלוננת פנתה אליו ואמרה לו כי הוא שדד אותה והכה אותה, והמשיב 2 הכה אותה באגרוף בפניה.

טרם שהובא המשיב 2 לתחנת המשטרה הוא היה בדירתו והחזיק על גופו שעונים, שתי שרשראות וטבעת, החשודים כגנובים. ביום המחרת החזיק המשיב 3 כלי פריצה וכשהבחין בשוטרים המתקרבים אליו, ניסה להימלט מן השוטרים, אך נתפס.

אני סבור כי יש להבחין בין חלקם של המשיבים 1 ו-2 בפרשה לבין חלקו של המשיב 3.

כל שמיוחס למשיב 3 הוא שהוא אחז במתלוננת, אך לא הכה אותה ולא נטל מידה דבר. לגרסתו, הוא אך ניסה להפריד בינה לבין המשיבים 1 ו-2 ואף המתלוננת עצמה אינה מייחסת לו את ביצוע השוד.

לכן, אני סבור שחל כרסום בראיות כנגד המשיב 3 באשר לביצוע עבירת השוד.

בנסיבות כאלה, אכן מן הראוי לשקול את שחרורו של המשיב 3, אולם חלופת המעצר אשר הוא הציע אינה עונה על המסוכנות הנשקפת ממנו, ככל שזו תהיה קטנה.

החלופה אשר הוצעה היא בדמות מעצר בית בבית זוגתו בבאר-שבע, שם התגורר ערב ביצוע העבירות האמורות.

הן המשיב 3 והן זוגתו נגמלו משימוש בסמי רחוב, אך שניהם נוטלים מתדון. דבר זה מחייב את שניהם לצאת את הבית מדי יום ולקבל את תחליף הסם.

ברור לי שכאשר אדם נוטל תחליף סם, אין הוא במלוא חושיו ואין ביכולתו לפקח על אחר.

לפיכך, זוגתו של המשיב 3 אינה יכולה לשמש חלופת מעצר נאותה לו.

שקלתי לשחרר את המשיב 3 בתנאים אשר לא יכללו מעצר בית, אולם השתכנעתי כי המשיב 3 זקוק לפיקוח, וזאת לאור התחברותו הפעם למשיבים 1 ו-2, אשר לכאורה ביצעו עבירות חמורות.

יש להרחיק את המשיב 3 מחברה כזו והדרך היא אך ורק בדרך של מעצר בית, וזאת כדי למנוע הישנות התופעה.

כאמור, החלופה המוצעת אינה עונה על מטרות המעצר ולכן, בלית ברירה, יש להורות על מעצרו של המשיב 3 עד תום ההליכים נגדו.