החלטה בתיק בש 21089/06

1.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף  329 (א)(2) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן : "חוק העונשין"), עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין ועבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 412 לחוק העונשין.

            יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד לסיום ההליכים וזו הבקשה העומדת בפני.

2.         כתב האישום מיחס למשיב כי ביום 21.6.06, בסמוך לשעה 7:40, במתחם שבט אל עצאם, סמוך לכביש 25, הבחין המשיב בשוטרים אשר היו במקום. המשיב עלה מהר לכלי רכב מסוג סובארו והחל להימלט מן השוטרים כשהוא נוהג בפראות ובמהירות. השוטרים החלו לנסוע בעקבותיו, תוך שהם מניחים אור כחול מהבהב על גג כלי רכבם וכן כורזים למשיב לעצור. המשיב לא נענה לקריאות השוטרים והמשיך לנסוע בפראות כשילדים, אשר היו בדרכם לבית השפר והלכו לתומם על השביל, נאלצו לקפוץ הצידה כדי להימנע מפגיעה. המשיב המשיך בנסיעה פרועה ורק לאחר שנגרם תקר באחד מגלגלי כלי רכבו נאלץ לעצור. המשיב נעצר ובחיפוש בכלי רכבו נמצא מספר רב של צינורות השקיה שיש חשד סביר כי הם גנובים.

3.         ב"כ המשיב טען כי המשיב מודה כי אכן ברח אך, כי לא הייתה לו כל כוונה לברוח מהשוטרים. לדבריו, לא הבחין כי מדובר בשוטרים וסבר כי רודפים אחריו יריבי המשפחה המבקשים לפגוע בו. לטענתו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה דורשת יסוד נפשי של כוונה וכי זה לא התגבש אצל המשיב. כן טען כי לוקה התשתית הראיתית באמינות, ככל שהדברים נוגעים לגירסת השוטרים לפיה היו במקום ילדי בית ספר אשר נאלצו לקפוץ הצידה כדי להימנע מפגיעה בהם. לטענתו, תלמידי בית הספר אינם יוצאים לדרכם בשעת בוקר מוקדמת זו.

            כן טען כי אין בתשתית הראייתית כל ראיה המבססת עבירה של הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם ולטענתו לא התנגד למעצרו ולא התחמק ממעצרו.

            אשר לרכוש החשוד כגנוב- הסכים ב"כ המשיב כי קיימת תשתית ראיתית לקיומו של רכוש החשוד כגנוב בכלי רכבו של המשיב, אך, לטענתו, אין בכך כדי להקים עילה למעצרו עד לסיום ההליכים.

            לאור כל האמור טען להעדר עילה למעצרו של המשיב.

לחילופין, הציע חלופה למעצרו של המשיב בבית אחיו, המתגורר בסמוך אליו, או בבית אדם אחר הגר בפזורה ליד רמת חובב.

4.         אשר לתשתית הראיתית סבורתני כי זו קיימת. קיימים דוחות שוטרים המתארים את המרדף אשר התנהל אחר כלי רכבו של המשיב, כשהם כורזים למשיב לעצור ורכבם מסומן באור כחול מהבהב. השוטרים מדברים על טווח מרחק, בין כלי הרכב, של 30 מטרים בלבד, לאור יום. השוטרים סיפרו על כי שמרו על קשר עין רצוף, עם רכבו של המשיב, לאורך המרדף, אשר ארך כ- 15 דקות וכן מציינים כי הייתה זו שעת בוקר בסמוך לשעה 7:40 וכי תלמידים אשר היו בדרכם לבית הספר קפצו הצידה כדי להימנע מפגיעת המשיב בהם.

די בתשתית ראיתית זו, המבוססת על עדות של שלושה השוטרים, כדי לבסס תשתית ראיתית לכאורה להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו.

טענתו כי לא הבחין בשוטרים, תמוהה היא, אולם, בכל מקרה, אין זה מתפקידו של בית המשפט, הבוחן קיומה של תשתית ראייתית לכאורה בבקשת מעצר עד לסיום ההליכים, להיכנס ולבחון את שאלת המהימנות שכן זו תיבחן מקרוב על ידי המותב אשר ידון בתיק העיקרי. כך גם באשר לטענות המשיב כי אין זה סביר כי היו תלמידים אשר עשו את דרכם לבית הספר וכי המשיב סיכן אותם.

5.         אשר לשאלה אם יש בתשתית הראיתית כדי לבסס אחריות על פי סעיפי האישום המיוחסים למשיב, סבורתני כי יש ויש בהם.

סעיף  329  לחוק העונשין כי :

"(א) העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, דינו - מאסר עשרים שנים:

(1) ........

(2) מנסה שלא כדין לפגוע באדם בקליע, בסכין או בנשק מסוכן או פוגעני אחר;"

נקבע זה מכבר כי כלי רכב עונה על ההגדרה של "נשק פוגעני אחר" - ראה ע"פ 1184/00 מחמיד ג'מאל נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 159).

די בניסיון לפגוע באחרים, תוך מימוש הכוונה להימלט או להתנגד למעצר כדי לבסס לכאורה הרשעה בעבירה לפי סעיף 329(א)(2) כפי שיחסה לו המבקשת.

כך גם באשר לעבירה של הפרעה לשוטר  במילוי תפקידו.