החלטה בתיק בש 21073/04

1.         בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט אבו-טהה) מיום 24.8.04 בבש"פ 6896/04 לפיו נדחתה בקשתו של העורר לדיון חוזר (צ.ל. כנראה, עיון חוזר).

2.         כנגד העורר, תושב השטחים המוחזקים, הוגש כתב אישום על כניסה לישראל שלא כחוק ובעת היותו בארץ הואשם בכך שתקף תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות את אישתו, מזה חודש, פעמיים. בנוסף הואשם בתקיפה "סתם" של בת זוג ובאיומים.

3.         בית משפט השלום (כב' הנשיא מכליס) החליט לעצור את העורר עד לסיום ההליכים, כבקשת המשיבה תוך שהגיע למסקנה שאין לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה, שהיתה מחוץ לשטחי מדינת ישראל מן הנימוק שאין בחלופה שכזו כדי לוודא שהעורר יתייצב לריצוי עונשו.

4.         העורר הגיש ערר על החלטת כב' הנשיא מכליס לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת יפה-כ"ץ) החליט, כי בית משפט השלום נתן החלטה נכונה בהחליטו לעצור את העורר עד לסיום ההליכים וכי אין מקום לשחרר אותו לחלופת מעצר.

5.         על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש העורר ערר לבית המשפט העליון. ערר זה נידון על ידי כב' השופט עדיאל בבש"פ 6562/04 ובהחלטה שניתנה ביום 29.7.04 הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי מאחר ומדובר בעורר שאינו שוהה בישראל -

"אכן האלימות שגילה העורר כלפי המתלוננת אינה נמנית עם גילויי האלימות היותר חמורים. עם זאת, גם כך מדובר בעבירות חמורות המצביעות על מסוכנותו של העורר ועל החשש שיפגע במתלוננת אם ישוחרר. בנסיבות רגילות ניתן היה לפתור קושי זה בחלופת מעצר. אלא שבמקרה זה מדובר בעורר שאינו שוהה כחוק בישראל. לאור כך, אין כל דרך לקבוע חלופת מעצר ותנאי פיקוח מחוץ לשטח של מדינת ישראל, ולא ניתן להבטיח שאם ישוחרר העורר לא יחזור ויפגע במתלוננת. בנסיבות אלה, החלופה האפשרית היחידה לגבי העורר הינה שחרור בערובה ללא תנאים מגבילים הכרוכים במעצר בית בפיקוח. חלופה מעין זו עשויה להיות יפה להסרת החשש של המלטות, אך אין בה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר לשלומה ולבטחונה של אישתו, לפיכך, אין מנוס מלעצור את העורר עד תום ההליכים".

יחד עם זאת, בית המשפט העליון ציין שמדובר במשפט פשוט שוודאי יסתיים תוך זמן קצר כאשר העורר נתון במעצר "לפיכך, אם משפטו של העורר לא יסתיים בתוך שלושה חודשים מהיום (9.7.04 - י.פ.) תהא זו עילה לבקש עיון חוזר".

ב"כ העורר, עו"ד זילברמן, הודה (ראה סעיף 2 לכתב הערר), כי בזמן הגשת הבקשה לעיון חוזר בבית משפט השלום, לא ידע על החלטת כב' השופט עדיאל מבית המשפט העליון. 

6.         ב"כ העורר הציע חלופה נוספת בתחום מדינת ישראל, אשר נבחנה בפני בית משפט השלום ונחקרה על ידי שני הצדדים.

ב"כ המשיבה, בפרוטוקול מיום 23.08.04, בפני בית משפט השלום חזרה על השתלשלות האירועים שעברה בחינת החלופה הראשונה, אך לא נתנה כל נימוק מדוע אין לקבל את החלופה החדשה אשר הוצעה על ידי העורר.

7.         כב' השופט בבית משפט קמא, נימק החלטתו נשוא ערר זה, לא לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה בעובדה, כי ב"כ העורר לא היה מודע להחלטתו של כב' הש' עדיאל בבית המשפט העליון ולכן קבע, כי "אין לי ספק שעו"ד זילברמן, שהגיש את הבקשה לעיון חוזר עבור המבקש, אילו היה מודע להליך שהתקיים בביהמ"ש העליון ולהחלטה ... לא היה מגיש הבקשה שבפני" וזזאת תוך שימת דגש על העובדה, כי בהחלטת כב' הש' עדיאל נאמר, כי אם משפטו של העורר לא יסתיים תוך 3 חודשיים תהיה זו עילה לבקשה לעיון חוזר.

בית משפט קמא לא נתן דעתו לגופו של עניין לחלופה שהוצעה בתוך שטחי ישראל, כאשר מהחלטתו של בית המשפט העליון ניתן להבין , כי הבעייתיות המרכזית נובעת מהיות החלופה שהוצעה מחוץ לגבולות המדינה ועל נימוקי המדינה והסתמכותה על החלטות קודמות לעניין החלופה הראשונה שהוצעה בעניינו של העורר אינן רלוונטיות לבקשה זו.

8.         לפיכך יש להחזיר את הדיון לכב' השופט אבו-טהה נאסר על מנת שיבחן מחדש את החלופה שהוצעה על ידי הסניגור לאור החלטת בית משפט העליון.

ניתנה היום כ' באלול, תשס"ד (6 בספטמבר 2004) במעמד העורר, בא כוחו, עו"ד זילברמן וב"כ המשיבה עו"ד אסידו.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: