החלטה בתיק בש 20887/08

כללי

1.        כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(א) בהתייחס לסעיף 379 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן:"החוק")  וחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק.

2.        על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 29/04/08 בסמוך לשעה 02:00, אחיו של המשיב נהג ברכב, במהירות, באיזור התעשיה באשדוד. הוא נסע ליד קבוצת צעירים ובהם דניס איסקוב (להלן:"המתלונן"), שהלכה ברחוב. המתלונן סימן לעבר הנהג שיאט. הנהג נסע לאחור לעבר חבורת הצעירים והחל לתחקר את המתלונן מדוע הרים את ידו לעברו. תוך כדי כך הוא הזעיק למקום את המשיב ושניים אחרים שהיו אתו.

            המשיב והאחרים הגיעו למקום והחלו לקלל ולהכות את חבורת הצעירים. בשלב מסויים המתלונן הופל ארצה והמשיב נטל שבר זכוכית וחבט באמצעותו בראשו בכוונה לגרום לו חבלה חמורה או נכות או מום. המתלונן נפצע בראשו ודימם.

            חבורת הצעירים ניסתה לברוח מפני המשיב וחבריו והם המשיכו לזנב בהם ולהכותם בבעיטות. המתלונן הובהל לבית החולים, שם אובחן כסובל מחתך בראשו אשר אוחה בסיכות.

            כתוצאה מדקירת המתלונן בשבר הזכוכית, נחתך המשיב בידו הימנית בסמוך לאגודל.

3.         התביעה ביקשה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לטענתה, קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב וקמות כנגדו עילות מעצר מכוח סעיפים 21(א)(1)(ג)(4), 21(א)(1)(א) ו- 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996(להלן:"חוק המעצרים") .שכן הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו באלימות חמורה ופצע את המתלונן בראשו תוך שימוש בנשק קר, היזעקותו לזירת האירוע והתנהגותו במהלכו מלמדים כי הוא מסוכן לציבור וקיים חשש לשיבוש הליכי משפט שכן אחיו של המשיב וחברו של המשיב שהשתתפו באירוע, טרם נעצרו.

4.         ב"כ המשיב טען כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו - הן כשלעצמן והן בהתחשב בטענה כי העד העיקרי עליו נסמכת התביעה הינו עד מדינה שעדותו זקוקה לסיוע שאינו בנמצא. וכי מכל מקום ניתן להסתפק בחלופת מעצר שפגיעתה בחרות המשיב פחותה ממעצר.

דיון והכרעה

1.         עיינתי בתיק החקירה, ולהלן תמצית העולה ממנו:

עם התקבל ההודעה במשטרה על הקטטה, הגיעו שוטרים למקום האירוע. במקום היו המתלונן - פצוע בראשו, ושני חבריו. הם מסרו לשוטרים תיאור כללי של הרכב שהיה מעורב באירוע ושל הכיוון אליו ברחו התוקפים. ניידת נוספת שביצעה סריקות באיזור, במטרה לאתר את התוקפים, עיכבה לבדיקה רכב שהתאים לתיאור שנמסר ובו היו המשיב וחברו שי איבגי. השוטרים הבחינו כי ידו של המשיב פצועה וחבושה וריח אלכוהול נודף ממנו. לשאלת השוטרים את המשיב מה קרה לו ביד, הוא השיב כי הוא נפצע בביתו כשעה קודם לכן.

בחקירתו במשטרה מסר המשיב כי נפצע בידו עת שחתך בביתו אבטיח. לדבריו, בשעה 04:00-04:30 - זמן התקיפה המשוער, הוא היה בביתו ביחד עם אמו. הוא הכחיש כל קשר לתקיפת המתלונן וחבריו.

שי איבגי מסר באמרתו הראשונה במשטרה כי באותו ערב הוא בילה עם המשיב ואחרים ובשלב מסויים התפזרה החבורה. לדבריו, כבר בשעה 02:00 בה נפגש עם המשיב לראשונה באותו לילה, ידו של המשיב היתה חבושה. הוא הכחיש כל קשר לקטטה.

שעתיים מאוחר יותר מסר שי איבגי אמרה נוספת בה סיפר על השתלשלות העניינים. הוא סיפר כי באותו לילה הוא בילה עם המשיב ואחרים, באשדוד. לאחר מכן הם נסעו ברכבו מהמקום בו היו לשכונת הרב קוק, שם ירדו מהרכב. אחיו של המשיב ביקש "סיבוב" ברכבו והוא נעתר לו. כעבור כ 10 דקות התקשר אחיו של המשיב וקרא להם לבוא. כשהגיעו למקום, הוא הבחין באחיו של המשיב מתווכח עם חבורה של "רוסים" והוויכוח התפתח לקטטה בה היו מעורבים כולם. לאחר ש"הרוסים" החלו לברוח, הוא פנה אל רכבו ואילו המשיב ואחרים רדפו אחרי "הרוסים", אחד מהם הפיל את אחד "הרוסים" ארצה ואז המשיב הרים שבר זכוכית "ודפק לרוסי את הזכוכית בראש".

לאחר מכן, המשיב נכנס לרכבו של שי, הראה לו את החתך והם נסעו לביתו של המשיב כדי לחבוש את ידו. בסיום החבישה, יצאו מן הבית, נסעו לכיוון השכונה ונעצרו ע"י השוטרים.

באמרתו השניה של המשיב, מיום 30/04/08, שינה המשיב את גירסתו, אישר את מעורבותו בקטטה וטען כי ניסה להפריד בין הניצים ונפצע בידו. הוא הכחיש תקיפת המתלונן.

2.        לאיכולה להיות מחלוקתעל כך שמסכת הראיות האמורה מהווה ראיה לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב. אמרתו של שי איבגי כוללת עדות ישירה המפלילה אותו בתקיפת המתלונן בראשו. לכך יש להוסיף את הימצאותו בשעת לפנות בוקר - הסמוכה לזמן האירוע, במקום הקרוב לזירת האירוע, כשידו פצועה וכשהסתבר שההסבר שמסר לפציעה - שקרי.

3.        ב"כ המשיב טען כי שי איבגי הוא עד מדינה - הוא הודה שהשתתף בקטטה ותקף אחרים בבעיטות ולא הוגש נגדו כתב אישום וממילא לא התבקש מעצרו עד תום ההליכים. משכך - כך לטענתו - לא ניתן יהיה להרשיע את המשיב על פי עדותו של שי אלא אם יהיה לה סיוע. על כן על התביעה להצביע על קיומו של סיוע כבר בשלב זה . בחומר הראיות שבידי התביעה אין ראיה מסייעת שכזו ולכן יש לקבוע כי אין בידי התביעה ראיות להוכחת המיוחס למשיב.

4.        על מנת לקבוע כי עד מסויים הוא "עד מדינה", יש לקבוע תחילה כי הוא שותף לעבירה של הנאשם נגדו הוא מעיד. בענייננו, אמנם עולה מחומר הראיות כי שי איבגי נטל חלק בקטטה, אך תקיפת המתלונן בראשו - בעטיה מיוחסת למשיב העבירה של "חבלה בכוונה מחמירה", היתה בזמן בו השלב העיקרי של הקטטה הסתיים, שי אבגי התרחק מזירת העבירה ועלה לרכבו והמתלונן וחבריו ניסו לברוח מהמקום.                   

העובדה ששי איבגי נטל חלק בקטטה כאמור, אינה הופכת אותו מיניה וביה לשותפו של המשיב לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, שנעברה מששי עצמו התרחק מהמקום והפסיק למעשה את השתתפותו בקטטה. על כן אין לומר כי שי איבגי הוא שותפו של המשיב לעבירת החבלה בכוונה מחמירה.

גם אם שי איבגי היה שותפו של המשיב לעבירה האמורה, עדיין לא היה בכך כדי להפכו ל"עד מדינה". סעיף 54א(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971מגדיר עד מדינה כ "שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה". אין בתיק כל ראיה ששי איבגי מסר אמרתו המפלילה נגד המשיב על רקע קבלת טובת הנאה או הבטחה לה.