החלטה בתיק בש 20773/05

1.         בפ"ח 1043/05 של בימ"ש זה, הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס ו מעשה סדום - עבירות בניגוד לסעיפים 345(ב)(1), (3) בצירוף סעיף 345(א)(1), ושתי עבירות לפי סעיף 347 (ב) בצירוף סעיפים 345 (ב) (1), (3), 345 (א) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

            יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

2.         בפתח הדיון באת כוח המשיב הודיעה, כי היא מסכימה שיש ראיות לכאורה ועילה למעצר, אלא שלטענתה, יש להעדיף במקרה זה חלופת מעצר על פני מעצר ממש.

3.         על פי עובדות כתב האישום, כמו גם על פי חומר הראיות בו עיינתי, ביום 11.5.05 בשעות הערב והלילה, נערכה בחוף הצפוני של אילת מסיבת יום העצמאות, בה השתתפו המשיב ורבים אחרים. המשיב כבן 19.

המתלוננת הינה קטינה ילידת 16.12.90, דהיינו, בת 14 וחמישה חודשים ביום האירוע. היא הזדמנה לאותה מסיבה, שתתה אלכוהול וביקשה מהמשיב, שעסק בהשמעת מוזיקה, להשמיע דיסק שהביאה עימה. המשיב נתן למתלוננת לשתות אלכוהול ועל פי הצעתו להשמיע את הדיסק ברכבו, הוליכה לרכב והם התרחקו כמה עשרות מטרים מהחוגגים. בשעה שהיו ברכב, המשיב נישק את המתלוננת בהסכמתה.

המשיב נגע בגופה של המתלוננת מעל הבגדים, נגע בחזה ובאיבר מינה תוך שהוא מכניס ידיו מתחת לבגדי מתלוננת. לאחר מכן, העבירה למושב האחורי, החל להפשיטה והגם שהיא אמרה שאינה מעוניינת ודרשה שיפסיק, המשיך לגעת בחזה ובאיבר מינה, תוך התעלמות מדבריה, אף שחזרה ואמרה שאינה רוצה לקיים יחסי מין. המשיב הפשיטה מחולצתה וחזייתה, הזיז את מכנסיה ותחתוניה עד שנגע באיבר מינה והחדיר אצבעותיו לאיבר מינה. מיד גם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת למרות שהיא כל אותה עת דרשה שיפסיק.

המשיב הניח את ידה של המתלוננת על איבר מינו, תוך שהוא דורש שתעזור לו להגיע לסיפוק, וכן קרב את ראשה לעבר איבר מינו והחדירו לפיה עד שהגיע לסיפוק. כל זאת, לטענת המתלוננת, בניגוד לרצונה.

המתלוננת חשה ברע במהלך מעשיו של המשיב והקיאה מספר פעמים מבעד דלת הרכב. לדברי המתלוננת, היא נותרה לשכב על בטנה, שכן חששה שהמשיב ימשיך במעשיו.

בחלוף זמן מה, המשיב נשכב על המתלוננת החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת והמשיך במעשיו למרות צעקותיה מכאב, נסיונותיה להדוף את המשיב, ודרישותיה שיפסיק.

המשיב הוציא את איבר מינו מפי הטבעת של המתלוננת והיא דחפה אותו מעליה תפסה את בגדיה וברחה מהרכב בוכייה. המשיב נסע מהמקום.

המתלוננת נפצעה באיבר מינה ובפי הטבעת ודיממה. נגרמו לה שטפי דם בחזה ובצוואר.

כאמור, אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ולא נטען בענין זה דבר, אך נראה, כי ראוי להביא כאן גם את גירסת המשיב כפי שהיא עולה מחומר החקירה ולפיה הוא הבין משפת הגוף של המתלוננת, הגם שידע שהיא שיכורה, כי היא מעוניינת לקיים עימו מגע מיני, הגם שלא אמרה לו כך, ותוך שלדבריו, כשהיא אמרה שאינה מעוניינת לקיים עימו יחסי מין, הוא הבין שזה, למשל, בגלל שיש לה חבר, או בגלל שרוצה לשמור על בתוליה, ועל כן מין  רגיל - כדבריו, כמעט ולא קיים עימה, ובחר במין אנאלי, שכן לדבריו לאחר שהחדיר לפי הטבעת שלה אצבעות, הבין שלכך היא נענית.

עוד הוא טען, כי סבר שהיא מעט בוגרת מגילה, אם כי בחומר הראיות, ראיות הסותרות לכאורה טענה זו. (ראה למשל את אימרתה של חברת המתלוננת ת.ז. לפיה המשיב  ידע שהמתלוננת בכיתה ט').

4.         כאמור, המחלוקת הינה רק בשאלה אם ראוי במקרה זה להסתפק בחלופת מעצר שיהא בה כדי להשיג את מטרות המעצר, כאשר הפגיעה במשיב תהא פחותה ממעצר ממש.

            באת כוח המשיב מבקשת לקבל את המלצת שירות המבחן.

שירות המבחן כותב, כי תפקוד המשיב נורמטיבי בדרך כלל, עד לאירוע הנוכחי, אך הוא גם קובע:

"לא התרשמנו, מיכולת לגלות תובנה לבעייתיות בתחום המיני... ".

למרות האמור, שירות המבחן סבור שבשל הזעזוע הכרוך בהליך המשפטי ומעצרו - המסוכנות נמוכה, וכן התרשם " כי המשך מעצרו עלול לסכנו במגע עם עצורים אחרים, זאת על רקע העבירה בה נחשד". (לסיפת הציטוט יש להעיר, כי לא בחשד מדובר אלא במי שהוגש נגדו כתב אישום ויש גם הסכמה בדבר קיומן של ראיות לכאורה).

שירות המבחן המליץ שהמשיב ישוחרר לבית אימו בראשון לציון, כאשר לצורך יציאתה לסידורים, חברתו של המשיב - בחורה בגילו, תהווה גם היא גורם פיקוח.  כמו כן הומלץ על פיקוח מעצר ל - 6 חודשים.