החלטה בתיק בש 20717/06

1.         בכתב האישום שהוגש נגדם [ביום 26.4.06] מואשמים שני המשיבים בכך שהחזיקו במחסן באזור התעשיה באילת סמים מסוכנים שלא לשימוש עצמי, וזאת כדלהלן: 32 גרם קוקאין; 523 טבליות אקסטאזי [MDMA]; 95 גרם חשיש ו"חומר ערבוב".

            המשיב 1 מואשם גם בעבירה של נסיון לסחר בסמים המסוכנים הנ"ל.

            המדינה מבקשת בבקשה זו לעצור את שני המשיבים עד לתום ההליכים.

בהחלטה מיום 10.5.06 נקבע כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב 2.

            המשיב 1 לא חלק, ואינו חולק, על קיום הראיות הלכאוריות בעניינו.

האישומים המיוחסים למשיבים מקימים בעניינם עילת מעצר וזאת מתוך המסוכנות הטבועה במעשים המיוחסים להם ובהיקפי כמות הסמים שהם מואשמים בהחזקתם.

אותה מסוכנות מצויה לעניין האישום דנן גם בחזקה הסטאטוטורית הקבועה לעניין זה בסעיף 21 (א)(1)(ג)(3) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים).

בתסקירי המעצר שהוגשו בעניין המשיבים, ממליץ שרה"מ על שיחרור המשיבים לחלופות המעצר שהוצעו בפניו, והסנגורים מבקשים לאמץ המלצות אלה שבתסקיר.

2.         המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום מלמדים לכאורה על החזקת סמים קשים - בכמויות ניכרות מאד - במחסן המצוי באזור התעשיה באילת.

עפ"י חומר החקירה, הגיעו שני המשיבים לאותו המחסן פעמיים בשעות הלילה המאוחרות.

מהודעותיו המפורטות של המשיב 1, עולה מעורבותו העמוקה והממושכת בעסקי הסמים, החלטתו המודעת לעסוק בתחום זה, בירוריו המוקדמים לגבי מקורות לרכישת הסמים, יעדים פוטנציאליים למכירתם, דרכי ערבובם ורקיחתם של הסמים, הסתרתם ושאר פעולות המעידים על עוצמת מעורבותו בתחום הקשה והממאיר של הסמים המסוכנים.

סניגורו של המשיב 1 מפנה לעברו הנקי מפלילים, ולחשש העולה מתסקיר המעצר כי המשך מעצרו יגרור חשיפתו לגורמים עבריינים.

סניגוריתו של המשיב 2 מפנה לעובדה שחלקו שלו בעבירה הנטענת פחות משמעותית מחלקו של המשיב 1, כי למשיב 2 לא מיוחסת עבירת הנסיון לסחר בסמים וכי עפ"י חומר החקירה עיקר המעשים והתכונה סביב הסמים היתה מצד המשיב 1.

עוד טוענת סנגוריתו של המשיב 2, כי הרשעותיו הקודמות [אחת בתקיפה ושתיים בהיעדרות משירות צבאי] הינן זניחות יחסית ואינן מעידות על עבר פלילי מכביד.

גם היא מפנה לתסקיר המעצר בדבר השפעתו הקשה של המעצר על מרשה ועל התוצאות העשויות להיוודע מהיחשפותו לשולים עברייניים במסגרת המעצר.

3.         הסניגורים מסכימים כי עפ"י הקו המנחה בפסיקה, דינם של נאשמים בהחזקת סמים בכמויות משמעותיות למעצר של ממש.

אולם שניהם מפנים להחלטות שונות, בהן שוחררו נאשמים בעבירות שכאלה לחלופות מעצר, מחמת נסיבות אישיות מיוחדות שפורטו באותן ההחלטות.

4.         לאחר בחינת הדברים והטענות שהעלו בפני ב"כ הצדדים - איני מוצא מקום כי ניתן יהיה בעניין המשיבים דנן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר.

כמות הסמים הגדולה שבהחזקתה הם נאשמים, העובדה שהמדובר בסמים "קשים" [מסוג קוקאין ואקסטאזי], הודעותיו של המשיב 1 לעניין הנסיבות בהן נצברו אותם הסמים על מנת לסחור בהם בעתיד - כל אלה מציגים את שני המשיבים כמי שמסוכנותם הקשה לציבור לא תנוטרל בדרך שאינה מעצר של ממש.