החלטה בתיק בש 20562/08

ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (כבוד השופט פרסקי) מיום 10.3.2008 בב"ש 3193/08 בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ביום 6.3.2008 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו ארבע עבירות של סחר בסמים מסוכנים מסוג הרואין וקוקאין ועבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

על פי כתב האישום, בתאריכים 30.9.2007, 1.10.2007, 3.11.2007 ו - 5.11.2007 סחר העורר בסמים מסוכנים אותם העביר לידי סוכן משטרתי שפעל באותה עת באזור  דימונה.

במקרה אחד דובר בסם מסוג הרואין במשקל של 0.5112 נטו , בשני -בסם מסוג הרואין במשקל של 0.5525 גרם נטו, בשלישי - סם מסוג קוקאין במשקל של 0.7955 גרם נטו וברביעי סם מסוג קוקאין במשקל נטו של 0.8499 גרם.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

לעורר אין עבר פלילי פרט לשני תיקי  מב"ד בגין החזקת סם מסוכן.

בבית משפט קמא הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר ברם, המחלוקת בין העורר למשיבה נסובה סביב האפשרות לשחרר את העורר למעצר בית מלא בבית אחיו שהיה סרן בצה"ל והינו מהנדס אלקטרוניקה, המתגורר בנתיבות ומוכן ליטול את העורר תחת חסותו.

בנימוקי הערר טען ב"כ המלומד של העורר שלושה:

האחד   -           בית משפט קמא שגה כאשר כתב כי בחן את הנסיבות כאשר למעשה לא

נבדקה חלופת המעצר שהוצעה.

השני    -           בית משפט קמא לא בדק את נסיבותיו האישיות של עורר אשר הינו בן

50 שנה, ללא עבר פלילי , עובד למחייתו ומממן את הסם מכספיו הוא

ולא מעבירות כנגד רכוש.

השלישי-          אפליה. לטענת ב"כ העורר במסגרת מבצע זה נעצרו רבים והובאו בפני

שני מותבים. האחד שלח את מרבית הנאשמים לתסקיר מעצר ואילו

השני, כבוד השופט פרסקי נמנע מעשות כן.

ב"כ המשיבה טען מנגד כי בעבירות כה חמורות רק במקרים חריגים תתכן חלופת מעצר.

מעצר בית אינו מאיין את מסוכנותו של העורר באשר עבירות אלה יכולות להתבצע מכל מקום.

באשר לטענת האפליה , לטענת ב"כ המשיבה החלטות כבוד השופטת קמא אשר שלחה נאשמים לתסקיר מעצר ניתנו ללא נימוק אלא באופן גורף.