החלטה בתיק בש 20424/07

1.         בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו בת.פ. 8071/07.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרת הוראה חוקית, ניסיון לתקיפה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה במזיד לרכב ופציעה בנסיבות מחמירות.

2.         מעובדות כתב האישום שהוגש כנגד המשיב עולה, כי בתאריך 22.8.06 הורה בית המשפט השלום לנוער בבאר שבע, כי המשיב יהא נתון במעצר בית בדירת הוריו בבאר שבע.

בתאריך 15.2.07 בשעה 15:15 לערך, הבחין המשיב מחלון הדירה במספר קטינים שהמתינו בתחנת הסעה לאוטובוס, מתחת לבניין מגוריו.

            המשיב קרא מחלון הדירה לא.פ. (קטין, יליד 1991) שעמד בתחנה ודרש ממנו להגיע לכניסה לבניין, אולם הקטין סרב, בשל חששו מהמשיב. אז החל המשיב לזרוק לעבר הקטינים ביצים מחלון הדירה והקטינים קיללו אותו.

            אותה עת, הגיע אוטובוס ובו הנהג דני בן לולו (להלן : "הנהג"), הנהג עצר בתחנה והקטינים החלו לעלות לאוטובוס במהירות. המשיב, באותה עת, יצא מהדירה, התקרב לאוטובוס והמשיך לזרוק ביצים לעבר הקטינים.

            המשיב אחז באבן ויידה אותה לעבר חלקו האחורי של האוטובוס, סמוך לדלת האחורית, בשעה שהקטינים ישבו שם. בשלב זה, החל הנהג בנסיעה והמשיב יידה אבנים נוספות לעבר חלונות האוטובוס.

            שלושה מחלונות האוטובוס התנפצו, נשברו ועפו על הקטינים, יחד עם האבנים.

בשל מעשי הנאשם, בלם הנהג בלימת חירום את האוטובוס, נאלץ לעבור לנתיב הנגדי וקטינים שעמדו באוטובוס נדחפו לעבר הנהג. נהג רכב שהגיע ממול, הצליח לבלום בלימת חירום ובכך נמנעה תאונה.

כתוצאה ממעשי המשיב נפגעה קטינה מאבן שפגעה בראשה ומרסיסים שפגעו בגופה. קטינה אחרת נפגעה מאבן שפגעה בגבה, קטינה אחרת נפגעה ברגלה וקטינה נוספת נפגעה בידה משברי זכוכית ומאבן. הקטינות פונו לטיפול רפואי בבית החולים.

כמו כן, כתוצאה ממעשי הנאשם התנפצו שלושה חלונות באוטובוס ונגרם לו נזק כספי.

3.         ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אולם טען כי קיים כרסום בראיות באשר לזיהויו של המשיב כמי שיידה את האבנים על האוטובוס. לטענתו, המשטרה לא ערכה בתיק זה מסדר זיהוי כלשהו ובזיהוי המשיב נפל פגם.

עוד טוען ב"כ המשיב לכרסום בראיות בכל הנוגע לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כאשר על פי עדות הנהג הראשונית, האוטובוס היה במצב סטטי.

לטענת ב"כ המשיב, המשיב אינו מכחיש כי אכן זרק ביצים לעבר הקטינים, אולם המשיב מכחיש את העובדה כי יצא מדירת הוריו וזרק אבנים.

4.         ב"כ המבקשת הפנתה בעניין זיהוי המשיב לעדותה של הקטינה א.ש. שנפגעה והיא מזהה את המשיב כמי שיידה את האבנים ולעדותה של אייר אילוז שזיהתה אף היא את המשיב. באשר לעבירת סיכון חיי אדם, הפנתה ב"כ המבקשת לעדותו הנוספת של הנהג ולעדות המלווה המבוגר.

5.         עיינתי בחומר הראיות ושוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב.

            אשר לטענת הזיהוי, הרי שמעדות אייר אילוז, והקטינות א.ס., ת.ב. וש.מ עולה כי הבחור שזרק ביצים, צעק לקטין א.פ. כי יבוא לכניסה לבניין, משסרב הקטין ללכת הלכו אייר אילוז והקטינות לכניסת הבניין בו מתגורר המשיב, המשיב ירד לכניסה לבניין וראה כי רק הן נמצאות והקטין לא הגיע והוא חזר לביתו. בהמשך, סיפרו כי הבחור שזרק ביצים, אותו ראו זמן קצר קודם לכן, החל לזרוק לעברם ביצים מחלון ביתו ולאחר זמן קצר עמד על הכביש וזרק לעברם אבנים.

            משהודה המשיב, עוד בחקירתו במשטרה, כי אכן זה הוא שזרק לעברם של הקטינים ביצים מחלון ביתו, ולאור העדויות הנ"ל, כי מי שזרק את הביצים הוא זה שזרק את האבנים לעבר הקטינים, הרי שאין באי עריכת מסדר זיהוי, כדי לפגום בזיהוי המשיב על ידם ולכרסם בראיות.   

            לפיכך, משקיימות ראיות לכך שהמשיב עמד בכביש בסמוך לתחנת ההסעה ויידה אבנים לעבר האוטובוס, הרי שבכך הפר המשיב את תנאי מעצר הבית שהוטלו עליו.