החלטה בתיק בש 20409/08

1. מונח בפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט י. אקסלרד) מיום 28.2.08, בב"ש 28882/08, לפיה הוארך מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים נגדו.

2. אין חולק כי ביום 25.2.08 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית המשפט השלום בבאר-שבע המייחס לו עבירה של שהייה בלתי חוקית. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעוצרו עד לסיום ההליכים.

3. בית משפט קמא, אשר נדרש לבקשת המעצר, קבע כי חרף העובדה שמדובר בעורר אשר נשוי לאזרחית ישראלית ולהם ילדה משותפת בת שנה וחרף העובדה שהוצעו חלופות למעצרו האחת בתחומי מדינת ישראל והשנייה בתחומי הרשות הפלסטינית, יש לעוצרו עד לסיום ההליכים, בשל החשש להימלטות מן הדין ובשל כך כי לא ניתן להתיר לאדם השוהה במדינת ישראל שלא כדין להמשיך ולשהות בתחומי המדינה תחת גושפנקא של בית משפט.
4. בערר שבפני חזר וטען ב"כ העורר כי שגה בית משפט קמא כאשר דחה את האפשרות של שחרורו של העורר לחלופת מעצר כלשהי גם חלופה בתחומי הרשות הפלשתינית כנגד ערבויות כספיות מתאימות אשר תבטחנה את חזרתו לתחומי מדינת ישראל כדי לעמוד לדין. הדגיש ב"כ העורר כי כל חטאו של העורר כי נמצא בתחומי מדינת ישראל מבלי שיש בידיו היתר שהייה כדין. לדבריו, העורר מצוי בתחומי מדינת ישראל מזה כ-7 שנים מבלי שדבק בו כל רבב, לא עבירות פליליות ולא עבירות ביטחוניות. להיפך, לדבריו קשר את גורלו עם אזרחית ישראלית ולהם ילדה קטנה וכי כל רצונו להמשיך ולפרנס את אשתו ואת בתו.

5. אין ספק כי עילת המעצר היחידה העומדת על סדר היום היא חשש מהימלטות מאימת הדין, חשש המעוגן בעובדה כי העורר  הינו תושב השטחים וכי הגם שרואה את גורלו קשור במדינת ישראל, לנוכח העובדה כי אשתו ובתו מתגוררות בתחומי מדינת ישראל, הרי שעדיין קיים חשש ממשי כי יבחר להימלט מן הדין כדי להימנע ממאסר. זו גם היתה השקפתו של בית המשפט העליון בבש"פ 8214/00 בו קבע בית המשפט כי מהטעם של סכנת הימלטות מן הדין יש לעצור נאשמים אלו עד תום ההליכים אולם מאחר ומדובר בעבירה שלצידה תקופת מאסר קצרה, יש להורות על מעצרם עד תום ההליכים לתקופה קצרה לפי הנסיבות. באותו עניין הורה בית המשפט העליון על מעצרו של תושב השטחים לתקופה מוגבלת של שבועיים עד לסיום משפטו.

בהחלטה נוספת בש"פ 7136/04 האשם פיאלה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.8.04)   בנסיבות של עורר הנשוי לאזרחית ישראלית ולהם 4 ילדים משותפים חזר בית המשפט העליון על העיקרון כי :

"בבחינת חלופת המעצר ניתן להביא בחשבון את קשיי האיתור של נאשמים הגרים באזורים שאינם נתונים לשליטה ופיקוח של משטרת ישראל. ניתן להתחשב בעובדה, כי קל יותר לתושבי אזורים אלה להימלט ולהתחמק ממשפט וקשה להתחקות אחר תנועותיהם. יחד עם זאת, למרות שנסיבה זו בעלת משקל היא לעניין החלופה, אין היא בבחינת נסיבה מכריעה. לפיכך, יש לבחון גם את יתר הנסיבות הקשורות באופיין של העבירות ובעבריינים עצמם".

יחד עם זאת, באותן נסיבות ראה לנכון לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתחומי מדינת ישראל וזאת לנוכח העובדה כי בעבר הוכיח כי ניתן לסמוך עליו בדבר התייצבותו לדיונים עת שהואשם בעבירה דומה קודם לכן.

6. בנסיבות דנן, סבר בית משפט קמא כי נכון יהיה להורות על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים בשל החשש להימלטות מן הדין. אכן, מדובר בעורר הנשוי לבחורה ישראלית ואשר עובד בתחומי מדינת ישראל מזה שנים רבות, מבלי שצבר לחובתו כל רישום פלילי.

שקלתי את אפשרות שחרורו של העורר לתחומי מדינת ישראל, בדומה להחלטת בית משפט העליון בבש"פ  7136/04 (לעיל), אולם, סברתי כי נסיבות העניין אינן דומות לנסיבות אשר התבררו שם באופן שלא הוכחה רמת אמינותו של  העורר שבפני כי אכן יתייצב לדיון.

לא פג החשש כי אם ישוחרר העורר לא יתייצב לדין ולפיכך לא ראיתי כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא אשר הורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים.

יחד עם זאת, בחרתי להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא באשר למשך מעצרו של העורר, בדרך עליה הורה בית המשפט העליון בבש"פ 8214/00, לפיה יש להאריך את מעצרו של העורר לתקופה קצרה של חודש ימים וכי בתוך פרק זמן זה יסתיים משפטו. חשיבות רבה יש לתת לכך בתיקים מסוג אלה שמא ימצאו נאשמים שוהים במעצר עד לסיום ההליכים תקופה ארוכה מעבר לתקופת הענישה הצפויה להם.

לפיכך, הערר נדחה בכפוף להערה באשר לדחיפות סיום משפטו של העורר.

עותק מהחלטה זו יועבר לבית משפט קמא על מנת שיקדם את קביעת מועד משפטו של העורר, בפרט לנוכח ראשית הודאתו כי שוהה הוא בתחומי מדינת ישראל ללא היתר כדין.

ניתנה היום י' ב אדר ב, תשס"ח (17 במרץ 2008) במעמד הצדדים

020409/08בש 055 בת שבע אביגל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: