החלטה בתיק בש 2036/08

בהחלטתי מיום 10.2.08 ביקשתי את התערבותו של שירות המבחן וקבלת חוות דעתו, באשר למסוכנות הנשקפת מהמשיבים ובדבר טיב החלופות המוצעת, זאת לאחר שבחנתי את פרטי הטיעונים והנסיבות הנוגעות לתיק זה כעולה מחומר הראיות שהומצא לעיוני ולאחר שקבעתי, כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד שני המשיבים, בנוגע לעבירות המיוחסות להם, שהעיקרית בהן, היא החזקת סמים שלא לשימוש עצמי בכמות גדולה.  החלטתי הנ"ל מפורטת ואיני מוצא טעם לחזור עליה במסגרת זו שוב.

יצויין כי החלטתי האמורה ניתנה, על רקע מחלוקת בין הצדדים, הן באשר למשמעויות הנובעות מחומר הראיות והן באשר לשאלת מעצרם של המשיבים והצעת שחרורם לחלופת מעצר, תוך שלגבי המשיב 2 הביעה המדינה אף מצידה, הסכמה לבחינת חלופה ע"י שירות המבחן.

עתה, הונחו על שולחני תסקיר שירות המבחן, בעקבותיו השלימו הצדדים טיעוניהם וניתנת החלטה זו.

המלצות שירות המבחן חלוקות באשר לשני המשיבים.

על מנת שלא לפגוע בצנעת הפרט, לא אפרט את האמור בתסקירים ואך אציין, כי באשר למשיב 1, התרשם שירות המבחן כבעל רמת סיכון גבוהה בהתנהגותו, המסתיר מידע הנוגע לו והמתאפיין בהתייחסות שטחית ונמנעת מכל בחינה מעמיקה של תכנים הנוגעים לתפקודו והתנהגותו, לרבות קושי בלקיחת אחריות.  אף באשר להוריו ואשתו, החלופות המוצעות, מתרשם השירות כי נמנעים הם משיתוף במידע וצמצומו, הן באשר לנסיבות המעצר והן באשר לאורח חייו, תוך שהתרשמות השירות היא, כי יתכן ואינם מעורבים עד תום בדרך חייו. "השורה התחתונה" בחוות דעתו של שירות המבחן היא כי החלופה המוצעת מסוגלת להוות מענה מתאים ומצמצם סיכון לטווח קצר בלבד (ללא פירוט היקפו), ובאשר לטווח הארוך, מסופק השירות באשר ליכולת התמודדות עם רמת הסיכון הנשקפת מצידו.

באשר למשיב 2: באופן כללי ניתן לומר, שעל אף אמביוולנטיות מסויימת העולה מהתסקיר, ניתן להגדירו כחיובי. אמנם גם במשיב זה מצמצם במסירת מידע ויש לו קושי לקחת אחריות על מצבו ותפקודו, תוך שמוערך אף הוא ברמת סיכון גבוהה להשנות התנהגות פורצת גבולות, ואולם, השירות התרשם מחלופת מעצר טובה, רצינית וסמכותית, תוך מסוגלות להצבת גבולות ברורים וסיוע טיפולי, המקובל גם על המשיב עצמו. בנסיבות אלה ממליץ השירות על שחרורו, ללא הסתייגות, בתנאים שקבע, במקביל להליך טיפולי שיפוקח על ידי השירות.

באשר למשיב 2, מסקנת השירות מקובלת על דעתי ואיני מוצא טעם שלא להעתר לה. יש לזכור כי המדובר במשיב ללא עבר פלילי, שזה לו מעצרו הראשון. בחלופה המוצעת יש התאמה לקונספט ההליך שהוא מניעתי במהותו, ויש בה השגת תכלית ההליך במניעת מסוכנות ציבורית, גם באי מעצרו ממש של המשיב. אציין שגם אני התרשמתי מהחלופה עצמה, שהוצגה בפני עוד ביום 3.2.08, כמהימנה ואחראית, תוך שהתרשמתי שהערבים המוצעים, אנשים נורמטיביים, אנשי כוחות הבטחון,  מבינים את האחריות המוטלת עליהם ויכולים לעמוד בה. בנסיבות אלה, אין ספק שיש להורות על שחרורו של המשיב 2.

באשר למשיב 1, המצב מורכב מעט יותר. מחד, מסקנת השירות אינה חד משמעית כבעניינו של המשיב 2, ולהבדיל מהמשיב 2, נושא המשיב 1, גם עבר פלילי הכולל ארבע עבירות (אם כי אינן רלוונטיות לענייננו בהיותן עבירות רכוש, שהאחרונה בהן הינה משנת 2000 תוך שלא רשומות בעברו כל עבירות סמים שהן). מאידך, סבור השירות כי לפחות לטווח הקצר, מסוגלת החלופה המוצעת להוות מענה מתאים ומצמצם סיכון.

אין לשכוח גם את שותפותם של שני המשיבים בביצוע המיוחס, כשהראיות הקיימות כלפי המשיב 2, נראות לכאורה מוצקות אף יותר (בהיותן ישירות ולא נסיבתיות) מאשר כלפי המשיב 1. בעניין זה ונוכח  הזהות העקרונית בין  אישומיו של המשיב 2 לאישומיו של המשיב 1, אני סבור שיש טעם לשוויון בינהם המהווה עקרון מקובל גם בסוגיית המעצר עד תום ההליכים.ב

לעניין זה יפים דבריו של המשנה לנשיא (בדימ'), כב' השופט מ' אלון:

"כלל גדול בידינו הוא עקרון השויון ואיסור הפליה בסוגית המעצר עד תום ההליכים. כתוצאה מעקרון זה, כאשר מבין נאשמים אחדים באותו סוג עבירה, ובאותה פרשה עצמה- כשאין להצביע על איזה שהוא שוני של ממש בין מעשי שניהם- אחד מהם מתהלך ומטייל בשוק שעה שחברו עצור וחירותו נשללה הימנו, יש בכך משום אפליה ופגיעה בעקרון השויון בפני החוק, ומצווים אנו להביא הפליה זו על תיקונה"(ראה בש"פ 345/89 אהרון מסיקה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ג  (2) , 423, בעמ' 425).ו

גם אורח חייו הרגיל של משיב זה, נראה לכאורה נורמטיבי לכשעצמו בהיותו נשוי, אב לשלושה ילדים העובד באופן קבוע ברשות השידור - הטלויזיה הישראלית. בנסיבות אלה נראה לי, כי עיבוי תנאי השחרור  ככל שנוגעים הדברים למשיב 1, יוכל לשרת את תכלית ההליך, תוך התאמה להנחיות בית המשפט העליון אשר פסק באופן עקבי בעניין, כי יש להעדיף כ"ברירת מחדל", שחרור אפשרי לחלופה, על פני מעצר ממש בפועל, ונוכח מטרת ההליך כמניעתי ולא כעונשי. עיבוי כאמור יוכל לחזק את הפער שבין אי האופטימליות של החלופה המוצעת בהיותה טובה לטווח הקצר, לבין מתן בטחון סביר כי תנאיה יכובדו וכי תמנע המסוכנות הציבורית. (לעניין זה ר' גם בש"פ 3980/06 חמוד נ' מדינת ישראל, בו פסק בית המשפט העליון על שחרור לחלופת מעצר מי שהואשם בסחר בסם ואשר נתפסו ברשותו 26 ק"ג חשיש).

בנסיבות אלה,החלטתי להורות על שחרורם של שני המשיבים בכפוף לתנאים הבאים:  

המשיב 1 - מר מאיר מזרחי:

א.                 מעצר בית מלא ומוחלט בבית הוריו מר שמעון מזרחי ת.ז. 000269977 והגב' עליזה מזרחי ת.ז. 067777193 בקראוון מס' 1 בישוב עלמון. המשיב לא יצא את פתח הבית לשום עניין ולשום צורך, למעט על פי הזמנת בית משפט. 

ב.                  ביחד עם המשיב ישהה משך 24 שעות ביממה אחד מהוריו הנ"ל , אשר ילווה אותו אף בכל יציאה כאמור סעיף א' לעיל בכל מהלכה. למען הסר ספק מובהר, כי לא יווצר כל מצב לפיו ישהה המשיב 1 ללא פיקוח של אחד מהוריו.

ג.                   איזוק אלקטרוני מלא.

ד.                  חתימת התחייבות עצמית וערבות צד ג' מצד הערבים הנ"ל ומצד אשתו של הערב בסך 30,000 ש"ח כל אחת להבטחת תנאי השחרור.

ה.                  הפקדת סכום מזומן בקופת בית המשפט בסך 15,000 ש"ח, להבטחת תנאי השחרור.