החלטה בתיק בש 2009/05

1.         לפני בקשה למעצרם של שלושת המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בגין עבירה של חבלה בכוונה מחמירה - עבירה בניגוד לסעיף 329 לחוק העונשין התשל"ז-1977, כאשר למשיב מס' 2 קיימת מיוחסת אף עבירה של החזקת סכין שלא כדין ושיבוש הליכי משפט - עבירות בניגוד לסעיפים 186(א) ו- 244 לחוק העונשין הנ"ל.

2.         על פי המפורט בכתב האישום, ניסו המשיבים, להרוס, ביום 10/5/2005, פס האטה, אשר

הוקם ע"י שכנם-המתלונן ג'עפר דחלה.

המתלונן ביקש מן המשיב 2, אשר היה מצוייד בפטיש, לחדול ממעשה ההריסה. בתגובה תפס המשיב 3 את המתלונן והמשיבים 1 ו- 2 החלו להכותו. תוך כך היכה המשיב 2 את המתלונן בראשו באמצעות הפטיש והמשיב 1 היכהו באמצעות האלה.

כתוצאה מכך נפצע המתלונן קשות, התמוטט ואיבד את הכרתו והובהל לבית החולים.

מיני אז מאושפז המתלונן במחלקה לטיפול נמרץ, כשהוא מאושפז, ועבר מספר ניתוחים בראשו כאשר אובחנו בראשו שלושה שברים, וכן המטומות שונות במספר מקומות בגולגולת ובכתפו הימנית.

מצבו של המתלונן קשה מאוד, כאשר נשקפת סכנה לחייו.

3.         בנוסף, מיוחסות למשיב מספר 2 עבירות נוספות, וזאת בגין כך שביום 13/5/2005, עת הגיעו שוטרים על מנת לעצרו, בגין הארועים המפורטים לעיל, הוא הוציא מכיסו סכין והשליכה מעבר לחומה סמוכה, על מנת להעלימה מעיני השוטרים.

4.         כאמור, בגין המעשים האמורים הוגש כתב האישום נגד שלושת המשיבים ובגדרו בקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים.

5.         לטענת התביעה, קיימות ראיות לכאוריות, המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים בדין.

כמו כן, טוענת התביעה, כי, בנסיבות הענין, יש להסיק באשר למסוכנותם של המשיבים, וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר ע"י שחרורם בתנאים מגבילים.

6.         מאידך, טוען הסניגור, כי נגד שניים מן המשיבים - משיבים מס' 2 ו- 3 - אין כל ראיות של ממש אשר יהא בהן כדי לבסס הרשעה. חומר הראיות מלמד, כי שניים אלה לא היו מעורבים במעשה תקיפתו של המתלונן. למעשה, הראיה היחידה הקיימת, הינה עדותה של אשת המתלונן, הגב' רג'דה דחלה, אשר מסרה הודעה הקושרת את כל השלושה למעשים המיוחסים להם, אולם, לטענת המשיבים, ממקום המצאה לא ניתן היה כלל לראות את מעשה התקיפה.

7.         בהודעתה, מסרה הגב' ראגדה דחלה, כדלקמן:

"...אז יצא בעלי לראות מה קורה, ואמר לעומר זה לטובת הילדים למה את הורס את זה, ואז עומר אמר לו תשתוק עכשיו אני מראה לך, ואז היה ויכוח ביניהם ואביו של עומר, מוחמד סלימאן דחלה, שעמד ליד עומר, החזיק את בעלי מאחור ותפס לו את הידיים ועומר התחיל לתת לבעלי על הראש בפטיש ההריסה, וסלימאן אחיו של עומר שישב בחצר גם בא והביא איתו מוט עץ לבניה צבעה לבן באורך של שני מטר, והתחיל לתת לבעלי גאפר גם הוא על הראש ואז עזב מוחמד את בעלי געפר והתחיל בעלי להתגלגל על הכביש, והמשיך עומר וסלימאן לתת לו מכות, עומר בפטיש הברזל וסלימאן במוט העץ על הראש שלו, ואז עזבו אותו כאשר התחיל געפר לחרחר, ויצא קצף לבן מפה שלו, עזבו אותו, סלימאן זרק את מוט העץ, ועומר לקח את פטיש הברזל איתו והלכו הביתה, ולאחר כן עבר רכב ובו היה סלימאן מחמוד דחלה, ולקחנו את בעלי לבית החולים."

8.         כאמור, אין ההגנה חולקת על כך, כי המשיב 1 מודה כי היכה את המתלונן, אולם לא באמצעות פטיש. גירסתו, כפי שנמסרה בהודעתו מיום 15/5/2005 שעה 14:45, היתה כי הוא היכה את המתלונן במקל, לאחר שזה תקף אותו קודם לכן.

            דברים דומים אף הושמעו מפי העד סולימאן דחלה (שאינו משיב מס' 1) בהודעתו מאותו יום בשעה 16.33.  לטענתו של עד זה, התמוטט המתלונן מיד לאחר אירוע זה ואזי הוא הועלה לרכבו של אותו עד, והועבר לטיפול רפואי.

אף אשתו של המשיב 2 מסרה גרסה זהה. עד נוסף שמסר גרסה דומה, הינו העד נאיף דחלה, שהינו קרוב משפחה של שני הצדדים.  עד זה הוסיף כי הוא ראה את המשיב מס' 1 דוחף את אביו (משיב מס' 3) מעליו ומכה באמצעות מקל את המתלונן.

המשטרה ערכה עימותים בין אשת המתלונן, לבין המשיבים מס' 2 ו- 3.  גם בעימותים אלה, אשר תועדו בקלטות, שהוצגו לעיוני, חזרה אשת המתלונן על גרסתה. עם זאת יש לציין, כי בעימותים הוסיפה אשת המתלונן פרטים אשר לא נמסרו על ידה בהודעתה הראשונה. 

יש לציין כי המשטרה תפסה פטיש, אשר היה ברשות המשיב 2, ואשר נאשם 2 הודה כי השתמש בו לצורך ניסיונותיו לשבירת פס ההאטה.