החלטה בתיק בש 20068/05

זוהי בקשה להורות על  מעצר המשיב עד תום ההליכים, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של אלימות במשפחה, כלפי אשתו וילדיו הקטינים, לאורך זמן רב.

הדיון בבקשה החל להשמע בפני חברתי כב' השופטת דברת אולם היא פסלה עצמה מהמשך הדיון בשל היכרות עם אחד הערבים שהוצעו כחלופת מעצר ולפיכך ההמשך בפני.

על פי כתב האישום התקרית אשר הביאה לחשיפה מלאה של מסכת האלימות התרחשה ב- 7/1/05 כאשר בעקבות ויכוח כספי עם אשתו, המתלוננת, היכה המשיב אותה בחוזקה בשלט טלוויזיה ואיים להרוג אותה וכתוצאה מכך נגרמו לה רגישות בעורפה, שריטות בידיה, שטף דם בישבנה ונשברו ציפורניה.

בעקבות תלונתה על אירוע זה נתנה המתלוננת גם עדות מפורטת ומלאה ביחס לתקרית קודמת, מיום 4/8/04, אשר בעקבותיה נפתחה בזמנו חקירת משטרה, אולם התיק נסגר, באשר המתלוננת לא שיתפה אז פעולה בצורה מלאה עם החוקרים ולא ניתן היה לגבש ראיות מספיקות להגשת אישום. באותו אירוע, על פי הראיות שנגבו כעת, איים המשיב על המתלוננת במילים "מפה את מתה" הוא נעל את דלת הבית וחסם את דרכה ליציאה, אחז שרפרף והרים אותו במטרה להכות אותה  עם השרפרף ושב ואיים שיכה אותה ויהרגה.

בעקבות עדויותיה של המתלוננת בדבר הארועים הנקודתיים הללו ובמהלך חקירתה סיפרה גם על מקרי עבר של התעללות ואלימות בבניהם הקטינים של בני הזוג ובעקבות כך הורחבה החקירה, נחקרו שניים מן הקטינים, בני 14 ו-10 לערך, על ידי חוקרת ילדים, (הקטין השלישי כבן 5 לא שיתף פעולה עם החוקרת), ואישומים נוספים בכתב האישום עוסקים בעבירות המיוחסות למשיב כלפי ילדיו.

מדובר על כך שבסוף דצמבר 2004 בחניית הבנין שבו מתגוררת המשפחה תקף המשיב את בנו ע.ב. בכך שהיכה אותו בחוזקה בראשו באגרופים, ובפניו, וכן נאמר שבתחילת 2004 דחף בכח חתיכת פיצה אל פניו של ע.ב., כאשר זה האחרון לא רצה להמשיך ולאכול, והכריח אותו לסיים את הפיצה. עוד נאמר כי במועד כלשהו במהלך השנים 2000 עד 2004 היכה את ע.ב. בעורפו ובעט בו ולאחר מכן במהלך 2003 עד 2004 במועדים שונים היכה אותו בחוזקה בישבנו, ועברות כאלה מיוחסות לו גם בשל פגיעות מוקדמות יותר מהשנים 1997-1998.

אישום נוסף ענינו תקיפת הבן ר.ב. שלגביו נאמר כי אחז אותו בחוזקה בידיו, בעט בו בגבו עד שנפל על הריצפה, ומפחדו הרב הטיל הילד את מימיו במקום, וכן הואשם המשיב בכך שבמועדים שונים בין 1998 לבין 2004 תקף את הילד הזה פעמים רבות, קילל אותו והשפילו בכינוי "אפס".

עוד הואשם המשיב בכך שבמועד לא ידוע בין 2001 ל-2003 צעק על בנו הקטן ע.מ.ב. שישתוק וכאשר המשיך לבכות תפס אותו בידיו, צעק עליו ובעט בו בגבו.

בגין העבירות המיוחסות למשיב ואשר פורטו מעלה הואשם בתקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, כליאת שווא והתעללות בקטין על ידי אחראי.

למותר לציין ואיש לא חלק על כך כי אם יש ראיות לכאורה לאישומים קשים אלה הרי יש בכך להקים עילת מעצר.

בפתח הדיון הסכים הסניגור לקיומן של ראיות לכאורה אך טען לסתירת מסוימות שיש בהן כדי להטות הכף לכיוון של חלופת מעצר.

בחנתי את חומר הראיות הלכאורי המבוסס בעיקר על עדות האישה המתלוננת ועל חקירות שני הקטינים בפני חוקרת הילדים, ומצאתי שיש ראיות לכאורה לכל האישומים.

אמנם ביחס לארוע מיום 4.8.04 בשעתו המתלוננת מיזערה את הדברים והציגה את התקרית שבמהלכה אחד הילדים הזעיק את המשטרה בתור וויכוח מילולי גרידא, ואומנם גם עדות אמו של המשיב שהיתה נוכחת, תמכה בגירסה המינורית הזו, אולם אין זה נדיר שמתלוננת בעבירות אלמ"ב פועלת כך, ואין זה נדיר  שעדות מגמדת כזו תתמך על ידי בן משפחה נוסף כמו האם, ולפיכך הגם שיש סתירה בין הגירסה המפורטת והמאוחרת יותר לבין זו שניתנה בשעתו, והענין בוודאי יבחן במשפט עצמו, אינני רואה בכך כירסום דרמטי בראיות.

עדויות הילדים, שזכו לאמון החוקרת, שפרטה את שיקוליה וממצאיה במישור זה, קוהרנטיות ובמספר דברים ניתן להצליבם זה עם זה ואל מול עדות המתלוננת, אשת המשיב, שהיא אמם, בצורה שמאמתת ומחזקת את האמינות שניתן לרכוש לראיות לכאורה.

כפי שקורה במקרים רבים של אלימות במשפחה התמונה המלאה נחשפת רק לאחר זמן רב, וכתוצאה מ"טריגר" של ארוע אלימות מסויים אשר בעטיו המתלוננת או המתלוננים מפרטים מסכת שלמה של התרחשויות מהעבר. בתיקים כאלה עצם השיהוי והכבישה של האלימות לאורך חודשים או שנים אין בה לעצמה להביא לקעקוע משמעותי של אותן עדויות.

המתלוננת הסבירה ונימקה את התנהלותה מחודש אוגוסט ואת כבישת חלק מהדברים בכך שקיוותה שהדברים יסתדרו ופחדה מהמשיב, ורק בעקבות התקרית מינואר 2005 הבינה שכלום לא השתנה ו"שהסכנה הולכת וקרבה".

המשיב מכחיש את מעשי האלימות והאיום המיוחסים לו.

יש איפוא ראיות לכאורה להוכחת כל האישומים.

בפני כב' השופטת דברת הוצגה בשעתו חלופת מעצר אשר התבססה על אמו של המשיב, כערבה ומפקחת, וזו נבחנה על ידי שירות המבחן אשר דחה אותה, ומתסקירו של השירות עולים ממצאים קשים ולפיהם התרשם השירות כי מחד גיסא שוררת  בבית המשפחה אווירת פחד וטרור והמתלוננת חרדה מאוד מפני האפשרות שהמשיב ישוחרר וינסה לפגוע בה או בילדים, ומאידך גיסא התרשם השירות כי המשיב מתקשה לקבל אחריות על מעשיו, מכחיש אותם או משליך את האחריות על המתלוננת וכי קיימת ממנו מסוכנות ממשית אם ישוחרר.