החלטה בתיק בש 1988/07

1.         כנגד העורר הוגש לביהמ"ש השלום בנצרת כתב אישום מתוקן ( ת"פ 2456/06) הכולל ארבעה אישומים והמייחס לו מספר עבירות כדלקמן;

הדחת קטין לסמים מסוכנים , סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית , החזקת כלים שלא לשימוש עצמי בלבד ,החזקה ושימוש בסם מסוכן, החזקת כלים, החזקה ושימוש וכן ייצור הכנה והפקת סם מסוכן.

2.         עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ( ב"ש 3429/06).

בהחלטתו מיום 19/7/06 הורה ביהמ"ש השלום ( כב' הנשיא כתילי) על מעצרו של העורר עד תום משפטו תוך שקבע כי אין בחלופה שהציע העורר שם , מעצר בבית אמו בקרית שמונה , כדי לאיין את מסוכנתו.

מאוחר יותר הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו תוך שהציע חלופה בשכונה אחרת. הבקשה נדחתה ע"י כב' השופט שקיב סרחאן. גם ערר שהוגש על החלטה זו ואשר נידון על ידי כב' השופטת אסתר הלמן, נדחה.

ביום 23/8/06 הגיש העורר בקשה נוספת לעיון בה הוצעה חלופה אחרת בקצרין. כב' השופט אזולאי אשר דן בבקשה דחה אותה לאחר שמצא ספק בחלופה שהוצעה ובעייתיות בפיקוח ע"י האם וכן לאור הזמנים .

בקשה נוספת לעיון חוזר ושינוי תנאי שחרור שהגיש העורר ביום 17/9/06 ואשר כללה חלופת מעצר בחיפה בפיקוח האם, נדחתה ע"י כב' הנשיא כתילי בשל ספק לפיקוח יעיל וכאשר ההצעה לאיזוק אלקטרוני לא היתה מעוגנת ולא הוצע קו טלפון יחודי.  

העורר הגיש ערר על החלטה זו אשר נידון בפני כב' סגן הנשיא השופט יצחק כהן. הערר נתקבל ( החלטה מיום 16/10/06) וביהמ"ש הורה על שחרור העורר בתנאים מגבילים זאת לאור גילו הצעיר של העורר , העדר עבר פלילי וכן להתוויית דרך שיקומית, חרף חומרת העבירות המיוחסות לעורר.

מאוחר יותר וביום 8/5/07 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר אשר נידונה בפני כב' הנשיא כתילי. בבקשתו טען העורר כי לאור חלוף הזמן , ציותו להחלטת ביהמ"ש ושיתוף הפעולה עם גורמי טיפול וכן לאור גילו הצעיר ועברו הנקי ומצבו הנפשי והכלכלי יש להקל בתנאי השחרור ולאפשר לעורר לו לצאת מביתו בשעות היום לצורך התרעננות ומציאת מקום עבודה כאשר הוא מסכים כי היציאה מהבית תהיה בליווי אמו ובתיאום עם פיקוח אלקטרוני.

בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' הנשיא כתילי  מיום 20/5/07. בין יתר הנימוקים אשר הביאו לדחיית הבקשה ציין ביהמ"ש קמא את העובדה כי בגין העבירות המיוחסות לעורר קבוע עונש של עד 25 שנה, כאשר בגין ביצוע עבירה של הדחת קטין לסמים מסוכמים ישנה חובה להטיל מאסר בפועל.

עוד ציין ביהמ"ש קמא כי לא הונחה כל אסמכתא רפואית לעניין מצבו הנפשי של העורר ועל כן אין באפשרות ביהמ"ש להעריך את טיבה של הטענה, כראוי.

ביהמ"ש הוסיף כי באם ישוחרר העורר בשלב זה אז יהיה חשש מפני הימלטותו מהדין.

על החלטה זו הערר שבפניי.

3.         טענות העורר

בהודעת הערר ביקש ב"כ העורר שביהמ"ש יורה על שינוי תנאי השחרור שנקבעו ולאפשר לעורר לצאת מביתו בשעות היום לצורך מציאת עבודה והתרעננות , בליווי אמו - הערבה.

בטיעוניו בפניי ביום 30/5/07 צמצם ב"כ העורר את הערר, תוך שביקש כי יתאפשר לעורר לצאת להתאווררות.

להלן טענות העורר בתמצית;

א.         העורר משתף פעולה באופן מלא בטיפול במסגרת היחידה לנפגעי סמים ע"פ התכנית שהותוותה עבורו והוא שומר על ניקיונו מסמים .

ב.         במשך תקופה של יותר משבעה חודשים העורר שומר על כל התנאים המגבילים שהוטלו עליו במסגרת החלטת השחרור בתנאים.

ג.          נסיבות אישיות של העורר אשר נעצר במשך 4 חודשים וכן משוחרר בתנאים מגבילים כ- 7 חודשים.