החלטה בתיק בש 1809/05

בפניי ערר על החלטתו של ביהמ"ש קמא, (כב' הנשיא ת. כתילי) מיום 12.4.05 בב"ש 2358/05 שבה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

העורר מואשם בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973, שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 ( להלן:"חוק העונשין") והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

לפי כתב האישום, ביום 27/3/05 שעה 20:35 לערך, בשכונה המזרחית בנצרת, החזיק העורר ב-10 טבליות של סם מסוג MDMA ( אקסטזי) ( להלן:"הסם"). כשהבחין העורר בשוטרים השליך מידו את הסם.

הערר מופנה כנגד קביעתו של בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר.  בנוסף, טוען העורר כי טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי במקרה הנדון קמה חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, לאור סוג הסם וכמותו.

ולבסוף, טוען העורר כי טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי חלופת המעצר שהוצעה לשחררו לבית מגוריו, איננה הולמת בנסיבות העניין.

בהחלטת בית המשפט קמא פורטו הראיות כנגד העורר, אשר בהן ראה בית המשפט פוטנציאל סביר להרשעתו. הראיות מפורטות בדוחות הפעולה של רס"ל שמעון אסרף, ורס"ר אריאל מיכלשטיין ובדו"ח העיכוב של רס"ר אריאל מלכשטיין.

בדו"ח הפעולה מפרט רס"ל אשרף מה עורר את חשדם של השוטרים והביא אותם לערוך חיפוש בהסכמה על גופו של העורר. אכן, כנטען, במהלך החיפוש התנגד העורר לכך שיערך חיפוש בכיס מעילו, אותו כיס ממנו נפלה שקית ניילון שהכילה, על פי הנטען, 10 כדורי אקסטזי.  טענות העורר ביחס להתנהגות השוטרים תבדקנה יש להניח, באם יעמוד העורר על טענותיו, אך אין בהן כדי לשלול את קיומן של הראיות לכאורה המצויות בפני בית המשפט.

בראיות אלה ישנה עדות ישירה הקושרת את העורר להחזקת הסם. העורר לא הצביע על סתירות או קשיים בראיות אשר יש בהם כדי לפגום בעוצמתן עדי כדי שלא יצדיקו מעצרו של העורר.

טוען ב"כ העורר כי קביעתו של בית המשפט קמא, לפיה הגיב העורר באומרו שמדובר בסמים לשימושו העצמי איננה נכוןנה. לכאורה, אין בחומר הראיות עדות לכך שהעורר הגיב כנטען ולו על כך בלבד הייתה נסמכת ההחלטה אכן היה מקום לבחון אותה שנית, אלא שההחלטה לעצור את העורר מבוססת על עדויות השוטרים ותפיסת הסם, ואף אם העורר לא קשר עצמו בדבריו להחזקת הסם, אין בכך כדי לשלול את הראיות הקיימות בתיק והקושרות אותו סם. 

חומר הראיות כולל גם חוות דעת הקובעת כי מדובר ב - 10 טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA.

לאור האמור, לא מצאתי לנכון להתערב בקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר.

חזקת המסוכנות קמה מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים נוכח מהות העבירה, אשר ביחס אליה נמצאו ראיות לכאורה.

בנסיבות אלה, מוטל הנטל על העורר להפריך את החזקה, והוא לא עמד בנטל זה.

מדובר בסם מסוכן בכמות שאיננה לצריכה עצמית. נסיבותיו האישיות של העורר רק מחזקות את המסקנה בדבר מסוכנותו, ומבססות עילה למעצרו. לעורר עבר עשיר בעבירות רכוש, אלימות וסמים, ותלויים כנגדו עונשי  מאסר מותנים. העבירות נשוא כתב האישום בוצעו לכאורה כאשר היה אסיר ברישיון, וזמן קצר לאחר שהורשע בגין עבירה דומה.

למרות האמור, לא שלל בית המשפט את האפשרות לשחררו בתנאים מגבילים.

בית המשפט דחה אמנם אתההצעה הקונקרטית שהועלתה על ידי העורר אך הותיר בידיו את האפשרות להציע חלופה שתרחיק אותו ממקום ביצוע העבירות, אותה יהא נכון לשקול.

חלופה הולמת משמעה - חלופה שיש בה כדי להפיג את החשש ממסוכנותו של העורר ולהשיג את תכלית המעצר, תוך פגיעה מינימלית בחירותו של העורר.

ב"כ העורר טען בפני בית המשפט קמא כי העורר הינו נרקומן (וזאת מבלי לפגוע בהכחשת הקשר שלו לסם), וביקש לשחררו למעצר בית בביתו, מבלי לפרט מי יפקח עליו בזמן שחרורו.

החלטתו של בית המשפט שלא לקבל הצעה זו כחלופה רצינית הינה סבירה בהחלט.