החלטה בתיק בש 1741/07

1.         ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת פ. ארגמן) מיום 20.2.07 בב"ש 867/07 , לפיה הורה בית משפט קמא על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בתנאים.

2.         בת"פ 1101/07 הוגש נגד העורר כתב האישום המייחס לו ביצוע עבירות של הפרת הוראה חוקית והטרדה באמצעות מתקן בזק. על פי עובדות כתב האישום, במועדים הרלבנטיים - נובמבר 2006, היה העורר נשוי למתלוננת , אך הם חיו בנפרד. בתאריך 27.11.06 הוציא בית משפט השלום בחדרה צו הגנה לתקופה של 3 חודשים, האוסר על העורר להטריד את המתלוננת. בין התאריכים 26.1.07 עד 29.1.07 נמצא כי העורר התקשר למתלוננת, באופן שיש בו כדי לפגוע, להטריד וליצור חרדה אצל המתלוננת, ותוך הפרת צו ההגנה.

3.         בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו , כאשר לטענתה בתאריך 24.1.07 הוגש נגד העורר כתב אישום שעניינו תקיפת המתלוננת בנסיבות מחמירות, העבירות המיוחסות לו - יש להן פוטנציאל לסיכון בטחון המתלוננת וקיים חשש לשיבוש הליכי המשפט.

4.         העורר טען בפני בימ"ש קמא כי צו ההגנה ניתן בחוסר סמכות, במעמד צד אחד, לאחר שהוא הוזמן לדיון בדרך שהיא מנוגדת לקבוע בחוק. עוד הוא טען כי המתלוננת כלל לא ענתה לשיחות הטלפון ועצם העובדה שהתקשר אל המתלוננת אין בה כדי להוות עבירה. לטענתו, הוא התקשר על מנת לברר שלום ילדיו, שבחזקת המתלוננת ולא התכוון להטרידה.

5.         בימ"ש קמא קבע בהחלטתו כי הוצגו בפניו ראיות לכאורה המצביעות על כך שמדובר בהוראה חוקית (צו ההגנה) שניתנה כשורה, כל עוד לא בוטלה, וכי העורר ידע על הצו והפר אותו בכך שיצר קשר מטריד עם המתלוננת. עוד קבע בימ"ש קמא כי מתקיימת עילת מסוכנות ומעצר בעניינו של העורר - כאשר הוא מטריד את המתלוננת וכאשר אין מדובר באישום ראשון נגדו בעבירה זו, אלא שגם מיוחסים לו איומים ותקיפה ואף הורשע בעבירת אלימות כלפי המתלוננת.

6.         בהמשך, הורה בימ"ש קמא על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר - כאשר גם קצינת המבחן התרשמה כי העורר נמצא ברמת מסוכנות גבוהה להשנות המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. יחד עם זאת, קצינת המבחן המליצה על חלופת מעצר בבית אחיו של העורר, כאשר הוא יוכל לצאת לעבודה ביחד עימו וכאשר יוטל עליו גם פיקוח שירות המבחן, במסגרתו ישולב בקבוצה טיפולית.

7.         לאור התסקיר הורה בימ"ש קמא על מעצר בית מלא של העורר בבית אחיו בחיפה, כאשר נאסר עליו כל מגע עם המתלוננת.

8.         החלטה זו הינה נשוא הערר שבפני כאשר העורר שב וטוען כי צו ההגנה הוצא שלא כחוק ולפיכך בטל, וממילא גם לא נעברה על ידו העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. עוד הוא טען כי לא היה מקום להטיל עליו מעצר בית מלא.

9.         המשיבה מתנגדת לבקשה וטענה למסוכנותו הגבוהה של העורר ולעובדה כי כל הקלה בתנאי מעצר הבית עשויה לסכל את מטרת המעצר ולסכן את המתלוננת.

10.        מסכימה אני עם החלטת בימ"ש קמא לפיה, לכאורה, עסקינן בהוראה חוקית שניתנה כשורה ובחינת שאלה זו תעשה במסגרת הכרעת הדין באישום עצמו, במיוחד כאשר אין חולק כי העורר ידע על קיומו של צו ההגנה שהוצא נגדו ולא עשה דבר לביטולו.

11.        יחד עם זאת, בנסיבות, כאשר המתלוננת לא ענתה לשיחות הטלפון , ראוי לאפשר לעורר, בשלב זה, להנות מהספק אודות מטרת ההתקשרות ולהקל בתנאי מעצר הבית, תוך אימוץ המלצת שירות המבחן (ולאחר שהאחרון מציין בתסקירו כי המתלוננת אינה חוששת מפגיעת העורר בה).

12.        אשר על כן אני קובעת כי העורר יהיה רשאי לצאת לעבודה ביחד עם אחיו , מר אליהו אמירי, בימים א' עד ה' , בין השעות 0700 עד 1700 , כאשר במהלך כל שעות העבודה הוא יהיה נתון לפיקוח צמוד וישיר של מר אליהו אמירי. יתר ההוראות שנקבעו בהחלטת בימ"ש קמא, לרבות מעצר בית מלא לאחר שעות העבודה, יעמדו בעינן.

למותר לציין כי חרף האמור לעיל - חייב העורר להתייצב בשירות המבחן, במסגרת שילובו בקבוצה טיפולית, במועדים ובשעות שיורה שירות המבחן.

המזכירות תמציא עותק החלטה זו לשירות המבחן.

ניתנה היום כ"ב באדר, תשס"ז (12 במרץ 2007) בנוכחות הצדדים.

קלדנית-עדי שיטרית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: