החלטה בתיק בש 1726/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים

1.         המשיבה מואשמת ב - 6 עבירות של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן - " חוק העונשין"), ב - 6 עבירות שהיה בלתי חוקית, לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952 (להלן - " חוק הכניסה") ובקבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין. נאשם נוסף בכתב האישום הינו לנס ליכט (להלן - " לנס") המואשם בסיוע לגניבה ממעביד ובסיוע לקבלת דבר במרמה, עבירות לפי סעיפים 31 + 391 ו - 31 + 415 רישא לחוק העונשין וכן בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים {נוסח חדש} תשל"ג - 1973.

2.         בחלקיו העובדתיים מפרט כתב האישום את הנתונים הבאים: כניסתה לארץ של המשיבה, אזרחית הונגריה, עוד בשנת 2004 ושהייתה שלא כדין בארץ. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום התגוררו המשיבה ולנס כבני זוג ביחד כאשר המשיבה עוסקת בעבודות ניקיון בבתיהם של מעבידים שונים.

3.         על פי האישום הראשון הציגה עצמה המשיבה בפני מעבידה פוטנציאלית כעולה חדשה וכמי שעובדת אצל "לוי" שהינו לא אחר מאשר לנס. לנס והמשיבה סיכמו ביניהם מראש כי לנס יאשר זאת וימליץ על המשיבה וכך אכן נעשה והמשיבה התקבלה לעבודה אצל המתלוננת, גב' פיבקו. במהלך תקופת עבודתה של המשיבה אצל המתלוננת (18.2.05 - 14.3.05) גנבה המשיבה מהמתלוננת תכשיטים ואביזרי קוסמטיקה והחזיקה אותם בדירתה.

4.         על פי האישומים השני עד השישי (המיוחסים למשיבה בלבד) כך פעלה גם כלפי מתלוננים נוספים במהלך שנת 2004 ותחילת 2005. המשיבה גנבה על פי כתב האישום תכשיטים, אביזרי קוסמטיקה, פריטי לבוש וחפצי נוי שונים.

5.         עילת המעצר על פי הבקשה שהוגשה הינה חשש להתחמקות מהדין. בטיעוניה בעל פה הוסיפה ב"כ המבקשת עילת מסוכנות לרכוש הציבור. המבקשת עותרת להחזיר את המשיבה למעצר ממש, לשיטתה התגבר חשש ההתחמקות מן הדין עם הגשת כתב האישום ולבית המשפט סמכות ושיקול דעת להורות כך.

6.         כאן יש להדגיש כי המשיבה שוחררה כבר על ידי שופט המעצרים בהחלטותיו מיום 21.3.05 ומיום 24.3.05 (טרם הגשת כתב אישום) ל"מעצר בית" בביתו של ערב ישראלי והכל בערבויות כספיות מתאימות (3 ערבויות צדדי ג' ע"ס 15,000 ש"ח כל אחת) ותוך עיכוב יציאתה מן הארץ והפקדת דרכונה (להלן - "החלטות השחרור"). המבקשת לא עררה על החלטות השחרור הגם שביצוען לא עוכב.

7.         המשיבה מסכימה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתה אך לשיטתה די בתנאים שנקבעו בהחלטת השחרור כל מנת להפיג חשש התחמקות מן הדין ועילת מעצר נוספת - אין.

8.         סבורני כי הדין עם המשיבה.

(א)  עילת המעצר היחידה שנמצאה הינה חשש להתחמקות מן הדין לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק     סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - " חוק המעצרים"). החשש מבוסס על היותה של המשיבה אזרחית הונגריה השוהה בארץ לכאורה שלא כחוק. החשש התגבר במידת מה עם הגשת כתב האישום, יחד עם זאת ומבלי להקל ראש בעבירות נושא כתב האישום, הרי יש למדוד את החשש ביחס לחומרת העבירות  ולעונשה הצפוי של המשיבה אם תורשע והללו אינם מהחמורים במדרג.

בהתחשב במידת החשש הרי עקרונית הערובות והתנאים בהחלטת השחרור מספקים אף לשלב הנוכחי ויש בהם כדי להפיג החשש.

(ב)  לא התקיימו לטעמי האלמנטים המייצרים עילת מעצר בעבירות רכוש על בסיס מסוכנות לציבור. כתב האישום אינו מצביע על התארגנות של מספר עבריינים או על תחכום ושיטתיות בביצוע ובתכנון העבירות. שיתוף הפעולה הנטען בין המשיבה ללנס בא לידי ביטוי ממשי באישום הראשון בלבד וזאת בהצגתה של המשיבה כמעסיקה של המשיבה בעבודות משק בית ובהמלצה עליה. איחסון פריטי הגניבות בדירת המשיבה ולנס אינו מעיד על אותם אלמנטים נדרשים, כך אף מספר העבירות והעובדה שהמיוחס למשיבה בוצע לכאורה בתוך פרק זמן של כשנה, שנה ומעט (במובחן מבש"פ  5431/98 פד"י נב (4) 268).

(ג) בנוסף לא ניתן להתעלם מכך שהמשיבה משוחררת ממעצר מאז החלטת השחרור, לא הפרה את תנאי השחרור, מתייצבת לחקירות במשטרה ולדיונים בבית המשפט. אכן לבית המשפט הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים הסמכות ושיקול הדעת להחזיר נאשם משוחרר למעצר מאחורי סורג ובריח ובמקרים מתאימים יעשה שימוש בסמכותו ובשיקול דעתו אלא הבקשה אינה מגלה עילה לעשות זאת. בפרט לא נכון יהיה לעשות כן במקרה שלפנינו לאור עקרונות היסוד של השיטה המשפטית, חובת ההעדפה של חלף מעצר בסעיף 21 (ב) לחוק המעצרים ובסיס הבקשה - עילת מעצר של חשש התחמקות מן הדין.

9.        אשר על כן - מורה כדלקמן: המשיבה תשהה ב"מעצר בית" מלא עד תום ההליכים בביתו של מר אייל עטיה ברח' הספורטאים 3 בחולון, כפוף לכך כי הערבים הקיימים יעדכנו את ערבויותיהם עוד היום בהתאמה. במידה שהופקד פקדון כספי על פי החלטות השחרור, יוותר במזכירות בית המשפט עד תום ההליכים. בענין אחד מצאתי להחמיר עם המשיבה ביחס להחלטת השחרור ולהאריך את תוקפו של צו עיכוב היציאה מן הארץ והפקדת דרכונה עד תום 6 חודשים מיום החלטת השחרור זאת נוכח שחרור המשיבה ומשך ניהול משפטה הצפוי (אלא אם תודה במיוחס לה בכתב האישום). 

תם הדיון בבקשה.

ניתנה היום ח' בניסן, תשס"ה (17 באפריל 2005) במעמד הצדדים