החלטה בתיק בש 1696/05

בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בחיפה, כב' השופטת יעל פרדלסקי (להלן - בימ"ש קמא), שניתנה בב"ש 3422/05 ביום 22.5.05, אשר הורתה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים בת"פ 2639/05 של בימ"ש השלום בחיפה.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לדירה, גניבה ותקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות. ביחד עם כתב האישום הוגשה לביהמ"ש גם בקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים. בימ"ש קמא בחן את חומר הראיות והורה על מעצרו של העורר.

על פי עובדות כתב האישום, פרץ העורר לדירה שברחוב היערות 24 א' בחיפה וגנב מהדירה מסמכים שונים, ארנק עם כרטיסים מגנטיים וסכום כסף. העורר אותר על ידי שוטרים בסמוך לדירה וכאשר אלו ניגשו אליו והזדהו בפניו כשוטרים, תקף אותם בכך שריסס לעבר פניהם תרסיס עם גז מדמיע ופלפל. העורר השתולל וניסה למנוע את כבילתו.

העורר טוען כנגד ניתוח הראיות של בימ"ש קמא. לטענתו, הוא הותקף באכזריות על ידי שוטרים והתגונן מפניהם באמצעות הגז המדמיע.  בנסיבות אלו טוען העורר כי אין לראות את התנהגותו כאלימות כנגד שוטרים אלא כהגנה עצמית.

עוד טוען הוא כי בנסיבות העניין לא היה מקום להורות על מעצרו, עברו אינו מכביד ובהתאם, ניתן היה לבחון חלופת מעצר. נימוקי בא כוחו של העורר פורטו בהרחבה בפרוטוקול הישיבה בפני מיום 25.5.05.

דין הערר להדחות.

בימ"ש קמא ניתח בפירוט רב את חומר הראיות שבתיק. אין לי אלא לחזור על הדברים שנכתבו בהחלטתו של בימ"ש קמא אשר אני מאמץ אותם לענין הראיות לכאורה.

אוסיף עוד כי בנסיבות בהן נתפסו המסמכים שנגנבו מהדירה מספר דקות לאחר מועד הגניבה, וזאת כאשר העורר נראה משליך אותם, ניתן לחזק את הראיות כנגדו בהחלת הכלל של חזקה תכופה.

חזקה תכופה בנכס שהוצא מרשות בעליו בדרך של ביצוע עבירה, מקימה חזקה עובדתית ומשפטית כי האוחז בנכס שותף לדבר עבירה ומטילה על האוחז בנכס להציג הסבר סביר לנסיבות הגעת הנכס לחזקתו. אולם חזקה זו לכשעצמה אין בה כדי להרשיע נאשם, אפילו הסברו של האוחז בנכס אינו מהימן. יש לבחון חזקה זו במסגרת מכלול העדויות והראיות ולבחון האם במסגרת מכלול הראיות קיימת וודאות במידה הנדרשת במשפט הפלילי, כדי להרשיע נאשם, ובשלב זה של הדיון (במסגרת בקשת מעצר) האם יש בה סיכוי של ממש לבסס את הרשעתו. מובן כי כאשר חשוד/נאשם שומר על זכות השתיקה, ואינו מספק כל הסבר להמצאות הרכוש הגנוב בחזקתו, מתחזק עוצמתה של החזקה התכופה כראיה לביצוע העבירה.

לענין בחינת חזקה תכופה בשלב מעצר, ראה:

בש"פ 146,147,448/93, הדס ואח' נ. מדינת ישראל, תק-על 93(1), 1426;

בש"פ 5542/90, בוחבוט נ. מדינת ישראל, תק-על 90(4), 140;

בש"פ 2148/97, עוואד רבאייעה ואח' נ. מדינת ישראל, פ"ד נא(2), 279.

לענין הכללים בדבר חזקה תכופה, ראה:

ע"פ 480/88, פרץ נ. מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 397, 399 ;

ע"פ 831/81, שרף נ. מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 174, 177 ;

ע"פ 5092/92, אברהם רחמים נ. מדינת ישראל, תק-על כרך 93, עמ' 794 ;

ע"פ 15/78, ביבס נ. מדינת ישראל, פ"ד לב(3) 64 ;

ע"פ 621/76, באשי נ. מדינת ישראל, פ"ד לא(3) 60.