החלטה בתיק בש 1687/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים

כתב האישום והבקשה

1.         המשיב מואשם בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים {נוסח חדש} תשל"ג - 1973 (להלן - "פקודת הסמים").

2.         כתב האישום מפרט כי המשיב החזיק בכיס מכנסיו שקית ובה 9.9384 גרם נטו סם מסוכן מסוג קוקאין מחולק ל - 12 מנות ושקית נוספת ובה 19 כדורי סם מסוכן מסוג M.D.M.A.. בחיפוש בביתו של המשיב נמצאו במקומות שונים : סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל 9.47 גרם נטו, סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 11.7078 גרם נטו ו - 11 גרם נטו סם מסוכן מסוג חשיש.

3.         בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה שלפני. עילת המעצר בבסיס הבקשה הינה חזקת מסוכנות סטאטוטורית. הבקשה מציינת עבר פלילי מכביד של המשיב לרבות ריצוי מאסרים.

4.         המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו אלא לטענתו הסמים נועדו לשימושו העצמי, בפרט לצורך"חגיגת סופשבוע של פורים" כהגדרת בא כוחו.

דיון

5.         סעיף 31 (3) לפקודת הסמים קובע כי :

" מי שהחזיק סם מסוג המפורט בתוספת השניה בכמות העולה על הכמות המפורטת לצידו - חזקה שהחזיק בסם שלא לצורך צריכתו העצמית ועליו הראיה לסתור;"

לענייננו - כמויות הסמים השונים שנתפסו אצל המשיב ובפרט כמות הקוקאין עולות במידה ניכרת על הכמויות לצריכה עצמית המוכרות בתוספת (למשל - הכמות המוכרת של קוקאין לצריכה עצמית הינה 0.3 גרם).

הנטל לסתור את החזקה בסעיף (המובנה ומורכב לתוך סעיף 7 (ג) רישא לפקודת הסמים) מוטל על הנאשם. הנאשם אינו יוצא ידי חובתו בהטלת ספק אלא עליו להוכיח טענתו במידה של הטיית מאזן ההסתברות לטובתו (י. קדמי, על פקודת הסמים המסוכנים - הדין בראי הפסיקה, מהד' 1997, עמ' 207 - 208). אף אם נמצא ליישם את הוראת סעיף 34 כב' (ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, הרי רק במידה שבסוף המשפט מתעורר ספק סביר והספק לא הוסר - קם סייג לאחריות הפלילית. (השוו - לענין דרכי שכנוע במשפט עצמו - ע"פ 5937/94, פד"י מט (3) 832).

6.         בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים אין בית המשפט יורד לעומקן או לדקויותיהן של הראיות ודי כידוע בקיומו של פוטנציאל ראייתי מרשיע כדי לייצר "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" כנדרש בסעיף 21 (ב) לחוק המעצרים, הכל לפי "הלכת זאדה" (בש"פ 8087/95, פד"י נ (2) 133). לטעמי לשלב זה די בעצם תפיסת הקוקאין בכמות העולה פי שבעים על הכמות לצריכה עצמית שבתוספת כדי להקים נגד המשיב את החזקה בסעיף 31 (3) לפקודת הסמים.

7.         המשיב טען כי הוא משתמש בסמים מגיל 14 וכי הוא מריח למשל 4 או 5 גרם קוקאין ליום ובסופי שבוע צורך "אקסטות" (M.D.M.A.). בהודעתו מיום 23.3.05 (עמ' 2 למעלה) והסביר כי לא רכש את הסמים "ספציפית" למסיבת פורים אלא לשם צריכה עצמית שוטפת. אין די באמרות אילו אף לא לשלב הבקשה למעצר. המשיב לא ידע להסביר כיצד נוכח צריכתו הנטענת נותרו בידיו כמויות סמים כה גדולות בהתחשב במועד הרכישה שלהם (עמ' 3 ש' 27 ואילך). המשיב לא ידע להצביע (למעט אמרות סתמיות) על מקורות מימון לרכישת הסמים, אם כי לדבריו רכש אותם בכספים שקיבל עבור עבודות עיצוב שביצע. המשיב הסביר כי קיבל 5,000 ש"ח באותו שבוע (נתפסו בביתו 5,200 ש"ח) ממי שישן בדירתו כאשר הגיעו השוטרים לחיפוש בה, און יבין (הודעתו עמ'  1 ש' 27  ועמ' 8  ש' 7). ואולם און בהודעתו (עמ' 2 ש' 27 ואילך) מכחיש זאת. העולה מן האמור - המשיב לא הפריך ולו לכאורה את החזקה בפקודת הסמים כי הסמים שנתפסו בביתו - לא נועדו לצריכה עצמית. מהשוואת מקורות המימון של המשיב עם הכמויות שהוא "צורך" לשיטתו ועם מקומות "עבודתו" עולה לכאורה כי למשיב מקורות הכנסה נוספים מעבר לאילו שראה לפרט ובסכומים גבוהים. כל אילו אינם מתיישבים לכאורה עם החזקת הסמים לצריכה עצמית וזאת בלשון המעטה.

8.         אשר על כו - נמצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב במיוחס לו בכתב האישום.

9.         משכך - קמה עילת מעצר, חזקת מסוכנות סטאטוטורית לפי סעיף 21 (א) (1) (ג) (3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים").  הכלל בעניינם של נאשמים בסחר בסמים ובהחזקת סמים בכמות העולה על הכמות לצריכה עצמית הינו מעצר מאחורי סורג ובריח באשר עבירות הסמים הללו אינן יודעות לא מקום ולא שעה ואין כמעט דרך להפיג המסוכנות בבסיסן. רק בהינתן נסיבות מיוחדות ב"עושה" או ב"מעשה" ניתן לשחרר נאשמים בעבירות אילו לחלף מעצר לפי סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים (בש"פ 9405/04, בש"פ 5222/97 ועוד).

10.       ב"מעשה" לא נמצאו נסיבות מיוחדות, ההיפך מכך. המשיב החזיק בכספים רבים שמקורם לא הוסבר ובמגוון גדול ובכמויות גדולות של סמים. החזקה כי הסמים לא נועדו לצריכה עצמית - לא הופרכה. ההיפך מכך. אף ב"עושה" לא נמצאו נסיבות מיוחדות. המשיב הורשע ונאסר בעבר בגין מגוון עבירות. המשיב סיים לאחרונה לרצות עונש עבודות שירות בגין עבירת מין. לטענת המשיב הוא אמן וסבר כי הסמים מספקים לו השראה. ואולם לא נמצאה אינדיקציה כלשהי כי הסמים נועדו לצריכתו העצמית של המשיב כך שהטענה אינה ממין הענין. כך גם באשר לטענה כי מעצרו של המשיב יגרום להתדרדרותו. נוכח אלה אינני מוצאת להזמין תסקיר מעצר

11.       המשיב נעצר עד תום ההליכים. המזכירות תקבע את התיק העיקרי לפני מותב.

ניתנה היום א' בניסן, תשס"ה (10 באפריל 2005) במעמד הצדדים