החלטה בתיק בש 1676/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

כתב האישום והבקשה

1. המשיב מואשם ב - 5 עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפודת הסמים המסוכנים {נוסח חדש} תשל"ג - 1973 (להלן - " פקודת הסמים").

2. כתב האישום מייחס למשיב מכירות של סם מסוכן מסוג קוקאין ב - 5 הזדמנויות שונות לסוכנת משטרתית בתל אביב: ב - 31.10.04 תמורת 650 ש"ח; ב - 13.11.04 תמורת 350 ש"ח; ב - 5.2.05 תמורת 1,600 ש"ח; ב - 25.2.05 תמורת 1,600 ש"ח וב - 22.3.05 תמורת 1,000 ש"ח. כמויות הסם שנמכרו נעות בין 0.8 ל - 3.6 גרם.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה שלפני. עילת המעצר בבקשה - חזקת מסוכנות סטאטוטורית.

4. המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ולקיומה של עילת מעצר, אך לטענתו יש לשחררו לחלופת מעצר בדמות מוסד סגור לגמילה מסמים בשם "רנסנס". תסקיר שירות המבחן המליץ לשקול באופן חיובי שחרור המשיב למוסד כחלופת מעצר. המבקשת מתנגדת לכך. לשיטתה לא התקיימו במשיב אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות בשלב זה לשחררו לחלופת מעצר והמיוחס לו בכת האישום אף לא נעשה על רקע התמכרות לסמים.

דיון

5. עילת המעצר מבוססת על חזקת מסוכנות סטאטוטורית כאמור בסעיף 21 (א) (1) (ג) (3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - " חוק המעצרים"). אכן חובה על בית המשפט על פי סעיף  21(ב) (1) לחוק המעצרים לשקול בכל מקרה אם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים שמידת פגיעתם בחירות נאשם פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח.

6. בעניינם של נאשמים בעבירות סחר בסמים מקובל בפסיקה הכלל כי דינם מעצר מאחורי סורג ובריח באשר אין חלופה ותנאים שבכוחם להפיג מסוכנותם באשר עבירות אלו אינן יודעות לא מקום ולא שעה (בש"פ 9405/04). רק בהתקיים נסיבות מיוחדות ב"עושה" או ב"מעשה" יחרוג בית המשפט מן הכלל ויורה על שחרור. לעיתים אין די ב"עבר נקי" ובגיל צעיר של נאשם, בפרט לא כאשר הוכיח זמינות ונגישות למקורות הפצת סם כאשר נכון היה לספק כמויות גדולות של סם עם דרישה (בש"פ 10538/04).

7. האמור לעיל חל גם כאשר חלופת המעצר המוצעת הינה מוסד לגמילה מסמים. ולכך מתווסף כלל פסיקתי נוסף המקובל על רוב הפוסקים: דרך כלל לא ישמש הליך מעצר עד תום ההליכים לפתיחה בתהליך של גמילה. יחד עם זאת הפסיקה אפשרה במקרים חריגים לשחרר נאשמים לחלופת מעצר במוסד גמילה זאת לדוגמה כאשר המעצר קטע הליך גמילה, אך גם זאת לא תמיד ולא בכל מצב. קיימת נטיה בפסיקה לרכך את הכלל הפסיקתי במקרים בהם האישומים הינם בעבירות רכוש ועבירות אחרות אשר נעשו על רקע התמכרות לסמים ואלמלא כן ספק אם היו מבססים עילת מעצר (ראו בש"פ 1658/02); כך גם במקרים בהם מדובר בעבירות סחר בסמים שנעברו לכאורה ע"י נרקומנים, על רקע "אחוות נרקומנים" ומכירת "מנות אישיות" לצורך מימון מנת הסם העצמית שלהם (בש"פ 8072/95) וכך כאשר נמצאו נסיבות אישיות מיוחדות, ניצול נאשם ע"י אחרים על רקע חולשתו והתמכרותו וחלקו הקטן יחסית באישומים (בש"פ 1728/03 ו - בש"פ

4068/03). יש גם לשקול את מניעיו של נאשם המציע חלופה במוסד גמילה שמא חותר הוא למלט עצמו מהמעצר ואין לו ענין בגמילה עצמה וכן נסיונות גמילה בעבר (בש"פ 10705/04 ובש"פ 5493/00).

8. מן הכלל אל הפרט -

(א)     במעשהו של המשיב לא התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרורו לחלופת מעצר. אדרבא, המשיב לכאורה עבר עבירות חמורות על פקודת הסמים, מכר סם מהחריפים ביותר בכמויות גדולות יחסית, תמורת סכומים נכבדים, מספר רב של פעמים ובמהלך כ - 5 חודשים. המשיב פעל בעצמו ולא בנסיבות ניצול ע"י אחרים.

(ב)     מעיון בחומר החקירה עולה כי המשיב ענה על רוב השאלות בהודעותיו "לא יודע, יכול להיות" או "אינני זוכר" או "אין תגובה". המשיב הכחיש תחילה כי מכר סמים לסוכנת המשטרתית, אחר כך השיב ב- "אין תגובה" (הודעה מיום 22.3.05, עמ' 2 ש' 26; ובהמשך בעמ' 3 ש' ). לאחר שהוצגה לו תמונת הסוכנת כבר היה נכון להשיב לשאלה אם מכר לה סמים - "יכול להיות. לא יודע, לא זכור לי" (עמ' 4 ש'12) וכן הלאה. כך גם בהודעתו השניה של המשיב מיום 31.3.05. על פי מזכר של השוטר תומר זכריה מיום 22.3.05 אמר לו המשיב במהלך תשאול טרום חקירה כי "בגלל קשיים כספיים לא היתה לו ברירה". אמנם נאשם אינו צריך להודות באישומים על מנת לזכות בחלופת מעצר אך מהתנהגות המשיב עולה לכאורה כי המשיב נוהג כסוחר סמים מנוסה ועושה זאת למען בצע כסף ולא מכורח התמכרות, ודאי לא כנרקומן המוכר "מנות אישיות" לצורך מימון רכישת מנה לעצמו או במסגרת "אחוות נרקומנים".

(ג)       אשר לנסיבות ה"עושה" - המשיב רווק כבן 27, אינו עול ימים, אמנם עברו "נקי" וזה לו מעצרו הראשון ועל כן הוזמן תסקיר מעצר משירות המבחן. התסקיר פרט מצב משפחתי לא קל אשר תחילתו לפני כשנה עם מעצר אביו של המשיב. יחד עם זאת לדברי המשיב עוד קודם לכן כבר עבר תהליך גמילה מסמים ומשמע כי הכיר עולם זה ללא קשר למצב המשפחתי. לשירות המבחן הואיל המשיב להסביר כי ביצע המיוחס לו לצורך מימון רכישות סמים עבורו אך כזאת לא מסר בהודעותיו במשטרה כאמור. על כן התרשמות שירות המבחן מהתמכרות כמניע לסחר בסמים כמו גם מכנות רצונו להיגמל כאן ועתה אינה מבוססת על ראיית התמונה הכוללת אלא על התמונה כפי שבחר המשיב להציגה.

(ד)     מכל האמור לעיל עולה כי אף במשיב עצמו לא התקיימו אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרור למוסד גמילה מסמים. נוסיף לכך כי אף לשיטת המשיב כבר נגמל בעבר ושב להשתמש בסמים וכן כי המעצר עצמו לא קטע תהליך גמילה קיים.

9.       על כן ובהעדר נסיבות מיוחדות יש להחיל על המשיב את הכלל החל על סוחרי סמים (לכאורה) ולעוצרו עד תום ההליכים. במידה שקיימת למשיב בעית התמכרות לסמים יש לקוות כי ימצא לה פתרון בהמשך דרכו.

המשיב נעצר עד תום ההליכים. המזכירות תקבע את התיק העיקרי לפני מותב.

ניתנה היום 14 באפריל, 2005 במעמד הצדדים.