החלטה בתיק בש 1661/05

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת"פ 2037/05 של בית המשפט המחוזי בחיפה המיחס לו עבירה של רצח. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים התיק הנ"ל. זו הבקשה שבפני.

החלטה זו הינה החלטת ביניים בבקשה. בית המשפט עיין בראיות וטרם גיבש עמדתו הסופית. יחד עם זאת, ובטרם אגבש עמדתי ואחליט בבקשה, סבור אני כי ראוי במקרה שבנדון לבקש את שירות המבחן להכין תסקיר בו יתיחס למסוכנותו של המשיב, לרבות לחלופת המעצר שהוצעה ע"י משפחתו.

מאחר והחלטה זו הינה החלטת ביניים, אינני מוצא לנכון לפרט אל כל הראיות בשלב זה. פירוט הראיות יעשה במסגרת ההחלטה הסופית שתינתן, לאחר שיוגש התסקיר.

בתמצית יצוין כי מדובר באירוע בו הגיע המשיב לביתו. שם מצא את המאהב של אשתו, ודקר אותו למוות.

אין חולק כי המשיב אכן דקר את את המנוח וכי הדקירה היא שגרמה למותו של המנוח. המחלוקת הינה בקיומה של טענת הגנה עצמית ולחילופין בקיומה של כוונה מיוחדת לגרימת מותו של המנוח, לרבות טענת קינטור.

כאמור - אינני מוצא לנכון לפרט את טיב הראיות בהתיחס למחלוקות הנ"ל במסגרת החלטת ביניים זו. אומר בתמצית כי טענת ההגנה העצמית אינה מקובלת על בית המשפט מאחר וגם לגרסת המשיב הוא הכניס עצמו מרצון חופשי למצב של סכנה. התנהגותו החופשית במקור וכניסתו לזירת ההתקלות עם המנוח משמיטה, לטעמי, את הקרקע תחת טענה זו. אוסיף עוד כי הראיות אינן תומכות בגרסתו כאילו המנוח הוא זה שתקף או איים לתקוף אותו בסכין ראשון. מכאן שמעשה הדקירה היה תגובה שאינה פרופורציונאלית לאיום בו היה נתון המשיב, לטענתו. גם מטעם זה סבור אני כי לא תעמוד לו טענת ההגנה העצמית.

גם טענת הקינטור נראית בלתי מבוססת, בשים לב לקור הרוח בו נהג המשיב מהלך האירוע ולאחריו. גם בענין זה ארחיב במסגרת ההחלטה הסופית שתינתן.

נראה כי עיקר המחלוקת תהיה, בסופו של הליך שמיעת הראיות, בענין קיומה של כוונה מיוחדת לגרימת מוות, דהינו - האם נכון להרשיע את הנאשם בעבירת רצח או בעבירת הריגה. שאלת הכוונה תוכרע בין היתר בשים לב למידת האמון שבית המשפט יתן, או לא יתן, בגרסת הנאשם בכל הנוגע לפעולות שביצע, לטענתו, בנסיון למנוע את מותו של המנוח, ועד כמה שהיה מודע למצבו של המנוח. יאמר גם לענין זה כי גרסתו מעוררת, על פניה, תמיהות רבות שלפחות בשלב זה של בקשת מעצר אינן מערערות את הראיות המצביעות כי לכאורה המית את המנוח בכוונה תחילה.

על אף האמור לעיל, ועל אף שסבור אני כי יש ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו בעבירת רצח, סבור אני כי במקרה זה ראוי לשקול את שחרורו בחלופה שתיקבע ע"י בית המשפט, זאת לאחר שיוגש תסקיר שיבחן את מידת מסוכנותו.

מדובר באדם מבוגר, יליד 1946, ללא עבר פלילי, אדם שניהל אורח חיים נורמטיבי עד לאירוע נשוא כתב האישום. בנסיבות אלו, ועל אף חומרת העבירה, ובהעדר ראיה לכאורה לנטיות אלימות בהתנהגותו בעבר, סבור אני כי ניתן לשקול, חרף חומרת העבירה, את שחרורו ממעצר. ואולם ניתן יהיה לעשות כן רק לאחר שיהיו בפני בית המשפט חוות דעת מקצועיות של שירות המבחן שיבחנו את קווי אישיותו ומידת המסו

כנות הנשקפת ממנו. אבהיר לענין זה כי בית המשפט טרם גיבש עמדה וגם אינו מתחייב לאמץ את המלצות שירות המבחן, יהיו אשר יהיו, ואולם בנסבותיו המיוחדות של המקרה סבור אני כי יש לשקול גם נתון זה בטרם תינתן החלטה.

בהתאם אני מורה כדלקמן:

א.                אני מורה לשירות המבחן למבוגרים להגיש לבית המשפט תסקיר שיתיחס הן לאישיותו של המשיב ומידת מסוכנותו והן לחלופת המעצר הספציפית שהוצעה ע"י בני משפחתו. לתשומת לב שירות המבחן - יש לברר עם הסניגורית את מידת השליטה של הנאשם ומשפחתו בשפה העברית ולפי הצורך להסתיע בקצין/נת מבחן דוברי רוסית.

ב.                 הסנגורית תעביר לשירות המבחן את פרטי חלופת המעצר וכן כל נתון אחר על משפחת המשיב, כפי שידרש.

ג.                   תסקיר המבחן יוגש עד ליום 21.6.05. 

ד.                 אני קובע  את הבקשה להמשך דיון להשלמת טיעון לאחר שיוגש תסקיר המבחן ליום 22.6.05 בשעה 09.00.

ה.                לאחר שיושלם הטיעון ייתן בית המשפט את החלטתו ובמסגרתה יפרט גם את הראיות ואת מכלול שיקוליו לענין התוצאה הסופית, כפי שתגובש ותוחלט. 

ככלל, החלטה בהליך פלילי אמורה להיות מושמעת לצדדים בנוכחותם. אוסיף עוד כי במהלך הטיעון בפני לא טען איש מהצדדים לענין הפניית הנאשם לקבלת תסקיר מעצר.  יחד עם זאת, וכדי לא לעכב את המשך התקדמות הטיפול בבקשה ותחילת עבודת שירות המבחן, ומאחר ואין בכך פגיעה בזכויות מי מהצדדים, ניתנת החלטה זו בהעדר הצדדים ותועבר לידיעתם ע"י המזכירות.  אם סבור צד כי זכויותיו נפגעו מעצם מתן החלטה זו, כהחלטת ביניים, בהעדר, רשאי הוא להגיש בקשה לבית המשפט ולבקש קביעת מועד לדיון קודם שיוכן תסקיר המבחן.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.