החלטה בתיק בש 1576/06

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו ( כב' השופט מר ו' חאמד) מתאריך 27.2.06 בתיק ב"ש 2068/06.

2.       בכתב האישום אשר הוגש לבית המשפט קמא, מיוחסות לעורר שתי עבירות, והן החזקת נשק ותחמושת שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, וכן ירי באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א' לחוק העונשין.

          בכתב האישום נטען, כי בתאריך 16.2.06, בסמוך לשעה 22:00 ברח' הרצל בנהריה, על רקע סרובו של העורר להשלים עם כך שחברתו מזה כחמש שנים ביקשה לנתק את קשריה עמו,  שלף העורר אקדח והצמידו לראשו, ואיים כי יפגע בעצמו. משהחלה חברתו לסגת לכיוון בניין העיריה הסמוך, הנאשם ירה יריה מהאקדח לחלל האוויר.

3.       בית המשפט קמא סקר את הראיות שנאספו במהלך החקירה והגיע למסקנה, כי אכן מצויות בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, ועוד מצא כי מתקיימת עילת מעצר נגד העורר, וכי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר לאור מסוכנותו.

          על כך הוגש הערר שלפני.

4.       הגם שבהודעת הערר נטען כי שגה בית המשפט בקביעתו, כי בידי המאשימה מצויות ראיות לכאורה להוכחת כתב האישום, הודיע בא כוחו של העורר בפתח הדיון שהתקיים לפני, כי אין מחלוקת שאכן בידי המשיבה מצויות ראיות לכאורה. את טיעונו מיקד איפוא ב"כ העורר בעילת המעצר ובאפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

          ב"כ העורר טען, כי אין בעורר מסוכנות המקימה עילת מעצר, ואף אם הייתה כזו, כי אז ניתן לשחררו לחלופת מעצר תחת פיקוח מתאים שיאיין את מסוכנותו של העורר, הן כלפי חברתו לשעבר והן כלפיו עצמו. במהלך הדיון הניח ב"כ העורר על שולחני תצהירים שנערכו על ידי אביו של העורר ואחותו, המצהירים כי הם יודעים במה הוא מואשם, והם מוכנים לפקח עליו אם ישוחרר לחלופת מעצר.

5.       לעניין עילת המעצר:

          נסיבות המקרה מצביעות לכאורה על מסוכנות של העורר. העורר לא היה מוכן להשלים עם כך שחברתו מבקשת להפרד ממנו, ועל כן הצטייד באקדח ואיים לפגוע בעצמו. כאשר האיום לפגוע בעצמו לא הניב לעורר את התוצאות המיוחלות מבחינתו, הפעיל העורר את כלי הנשק וירה יריה, מבלי לתת הדעת על כך שמדובר ברחוב ראשי בטבור העיר ובלא לחשוב על האפשרות שאדם תמים עלול להיפגע ממעשהו. אם לא די באלה, כי אז מתברר, שעד עתה האקדח לא נמצא, ואפשר כי הוסתר על ידי העורר במקום כלשהו, על מנת לשוב ולעשות בו שימוש לעת מצוא.

          אם סברתי בתחילה כי יש מקום לשקול להורות להכין תסקיר מעצר בעניינו של העורר, הרי נמלכתי בדעתי, והגעתי למסקנה, כי העובדה שהעורר לא מסר את האקדח לחוקריו, ועד עתה לא נודע מקום מחבואו של האקדח, היא המצביעה על מסוכנותו הרבה של העורר, ועל האפשרות שמא הוא מבקש לשמר בידו את האופציה לשוב ולעשות שימוש באקדח זה בעתיד. אם הייתה בפי העורר טענה, כי מדובר בכשלון חד פעמי ובחולשת דעת רגעית, שלא תשוב על עצמה לעולם, כי אז מצופה היה שהעורר ימסור את אקדחו ובכך יוכיח שאין בדעתו לשוב על מעשהו בעתיד. ברם, לא כך עשה העורר, ויש לזקוף את הדבר לחובתו, ובמלוא החומרה.

          נסיבות ביצוע העבירה מצביעות על מסוכנות הטמונה בעורר, שלא להזכיר, כי מתקיימת בעניינו "חזקת מסוכנות" לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996, אשר כלל לא נסתרה.

6.       חלופת מעצר:

          בא כוח העורר טען רבות בזכותו של העורר, ובדרכו הידועה לא הותיר אבן שלא הפך והפך בה. לדעת ב"כ העורר, חלופת המעצר המוצעת על ידו, היא חלופה טובה וראויה ויש בה פיקוח הולם וטוב על העורר, שיבטיח כי העורר לא יעשה מעשה שיפגע בעצמו או בחברתו או בציבור.

          דעתי, עם כל הכבוד -  שונה.

          בבסיס שחרורו של נאשם לחלופת מעצר עומד האמון שבית המשפט מוכן לרכוש לנאשם, וזאת מלבד אמצעי הפיקוח שבית המשפט קובע בעניינו. בהסתרת האקדח איבד העורר את כל מידת האמון שניתן היה לרכוש לו, ואין אני מוכן בשום פנים ואופן לפתוח בפני העורר את דלתות בית המעצר, ולאפשר לו לנצל רגע של חוסר תשומת לב מצד מי שיפקח עליו באותו רגע, על מנת לשלוף את האקדח ממחבואו ולעשות בו שימוש, בין אם כלפי עצמו ובין אם כלפי אדם אחר.

          ב"כ העורר הרעיף עלי אסופה מכובדת של החלטות, שניתנו בבתי המשפט על דרגותיהם השונות, ובחלקן נדונו מקרים של נאשמים שמעשיהם היו חמורים יותר ממעשיו של העורר, ובית המשפט מצא לשחררם לחלופות מעצר. קראתי הפסיקה ושקלתי את טענות ב"כ העורר, ולא שוכנעתי כי יש מקום לשחרר את העורר. על המידה בה מסוגל העורר לשלוט בעצמו כבר למדנו מהמעשה שעשה, ומידה זו, בצירוף העובדה שהאקדח לא נמצא עד עתה, היא שילוב מסוכן אשר יש לנטרל אותו גם במחיר חירותו של העורר.

7.       אשר על כל האמור לעיל, הערר נדחה.

ניתן היום, ו' באדר, תשס"ו (6 במרץ 2006), והודע בפומבי.

מותר להפצה מהיום.