החלטה בתיק בש 1537/06

1.         בפני בקשות לעיון חוזר (ב"ש 1590/06 וב"ש 1537/06) באשר למשיב וזאת, כעולה מס' 52  לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) ה'תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

יש לקרוא החלטה זו, כחלק בלתי נפרד מההחלטה מיום 19/2/06 בב"ש 1102/06, על המפורט בה.

2.         ביום 19/2/06, ניתנה החלטתי (בב"ש 1102/06 הנ"ל) שענינה בקשת המאשימה למעצר המשיב שבפני ונאשם נוסף עד תום הההליכים נגדם.

3.         כפי המפורט בהחלטה, הוריתי על מעצרו של הנאשם האחר עד תום ההליכים נגדו כאשר כעולה מהמפורט בהחלטה שם, ראיתי להבחין בין שני הנאשמים ומכאן, הוריתי על שחרורו של המשיב בפני בערבויות ובתנאים כפי העולה מההחלטה.

4.         בתמצית, הקביעה הנה קיום ראיות לכאורה באשר לשני המשיבים כמצוות חוק המעצרים וכך גם כך, עילות מעצר וקיום מסוכנות.

עם זאת, ראיתי לקבוע כי עוצמת הראיות הלכאוריות נגד המשיב שבפני פחותה מזו הנוגעת לנאשם שנעצר.

לקביעתי שם, לא ניתן לאיין את מסוכנות הנאשם שנעצר בעוד באשר למשיב שבפני, תוך התלבטות ומתוך התסקיר, עוצמת הראיות, ההבחנה בדבר מהות עברו (פריצה לבנין, גזר דין משנת 1999), ראיתי שם בסופו של יום, שעה שהמשיב בפני לא נהג בג'יפ נשוא העבירה, להורות על שחרורו ובתנאים המפורטים בהחלטה.

הסניגור המלומד עתר לבית המשפט העליון הן באשר למעצרו של הנאשם והן באשר לתנאי שחרורו של המשיב שבפני ובית המשפט העליון ראה לדחות את הערעור הן באשר לנאשם וכצריך להחלטה פה, גם באשר לתנאים שנקבעו לשחרורו של המשיב כאן, בחלופות מעצר, לרבות הרחקתו מכפרו ברדיוס של 60 ק"מ.

ראה בש"פ 1713/06, כב' השופטת חיות, החלטתה מיום 19/2/06, לפיה החלופה הולמת ואינה מצדיקה התערבות זאת, תוך התייחסות לחלקם של הנאשם והמשיב בהתרחשויות העברייניות המיוחסות להם.

5.         אפתח בבקשת המשיב שעניינה שינוי תנאי שחרורו לאמור, קביעה כי מעצר הבית יהא במקום מגוריו טובא - זנגריה.

המשיב טרח לצרף לבקשתו מכתב מלשכת הרווחה המקומית המלמדת על משפחתו של המשיב, חשיבות נוכחות הבעל, חשיבות נוכחותו לילדים וכן, דו"ח מעקב פסיכולוגי באשר לילדים המלמד על מצבם, אישיות המשיב, הקושי של האם, מצבם הנפשי של הילדים וכמפורט שם.

עם כל ההבנה לאמור, כאשר ליבי נתון לילדים הרכים בשנים אשר קהים בשל המיוחס לאב, אין להעתר לבקשה זו.

חלופות המעצר נקבעו כמפורט בהחלטתי בב"ש 1102/06 לרבות הרחקה מהכפר טובא - זנגריה ולא בכדי, הבחינה הנה איון מסוכנות לחלופות מעצר שעה שבית המשפט בוחן את מטרת המעצר שפגיעתה בחירות המשיב תהא פחותה (ס' 21 (ב) (1) לחוק), הרחקת המשיב למעצר בית, הרחק מכפרו הנה אבן יסוד בהחלטה באשר לאיון מסוכנותו ומכאן, דין בקשת המשיב לדחיה.

עוד אוסיף, בנסיבות המשיב כאן, לא ראיתי במצורפים כפי שהוגשו, מענה למצוות המחוקק על פי ס' 52 לחוק, ההלכות לענין זה ברורות ועם כל ההערכה לשירותי הרווחה ולדו"ח הפסיכולוגית, אין בהם מענה לאמור.

מכל מקום, ראיתי לדלג על המשוכה נשוא הנדרש על פי ס' 52 לחוק; שעה שלגופו של ענין לא מצאתי מקום להעתר לבקשה.

6.         באשר לבקשת המאשימה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו -

כמבואר, בהחלטתי מיום 19/2/06 (ב"ש 1102/06), ראיתי לקבוע עוצמת ראיות שונה בין הנאשם שנעצר לבין המשיב שבפני.

היום, עותרת המאשימה במסגרת ס' 52 לחוק, כאשר עיקר טעמיה הנם ראיות לכאורה נוספות אשר לדעת המאשימה הם בגדר "נסיבות חדשות" המצדיקות עיון חוזר בהחלטה ומעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

נבחן איפוא את הראיות הלכאוריות החדשות אשר לא היו בפני ביום מתן ההחלטה באשר למשיב: