החלטה בתיק בש 1486/06

1.         המדובר בבקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 21/11/05 בב"ש 3057/05, לפיה הורתי לשחרר את המבקש בתנאים מגבילים כולל מעצר בית מלא בביתו של הערב מר מטאנס משרקי בנצרת.

2.         המבקש עותר בבקשה זו לבטל כל הגבלה שהוטלה על חופש תנועתו של המבקש, ולחילופין להורות על מעצר בית חלקי בשעות הערב בלבד.

3.         נגד המבקש ואחיו הוגש לבית משפט זה כתב אישום אשר מייחס להם עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר עת מלוי תפקידו בנסיבות מחמירות והיזק בזדון לרכוש.

            מטיעוני הצדדים ומפרוטוקולי הדיון בתיק העיקרי עולה, כי בישיבה מיום 15/11/05 נקבע התיק להוכחות עדי המאשימה ליום 21/12/05, ישיבה זו נדחתה בשל מחלת ב"כ המבקש הקודם, ובשל בקשתו לא התייצב המבקש לדיון בישיבה זו, והתיק נדחה לשמיעת ראיות ליום 14/02/06, אולם בשל חילופי הסניגורים והעובדה כי לא הומצא לסניגור החדש כל חומר הראיות וכן רשימה של חומר הראיות ערוכה כדין, ואף תעודת החסיון שהוציאה המשיבה, הוצאה בסמוך למועד ההוכחות, נוכח כל האמור נדחתה ישיבת ההוכחות ליום 22/03/06.

4.         בהחלטתי הקודמת ציינתי, כי נוכח העובדה כי עוצמת הראיות נגד המבקש לא נמצאת במדרג הגבוה של ראיות לכאורה, לכן אין כל הצדקה להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, תוך שהדגשתי כי הנני ער לחומרת העבירות המיוחסות ולעברו של המבקש שכולל עבירה של אלימות, לרבות מאסר על תנאי בר הפעלה וכי בנסיבות רגילות לא הייתי מהסס לעוצרו עד תום ההליכים.

5.         א.         ב"כ המבקש הן בבקשתו והן בטיעוניו בעל פה בפניי, טען כי מזה כארבעה חודשים מצוי המבקש במעצר בית מלא, הוא מקיים את צו בית המשפט ככתבו וכלשונו. מעצר בית מלא מונע ממנו לצאת לעבוד ולפרנס את עצמו ואת משפחתו. טען עוד, כי לאור העובדה כי ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 22/03/06, וכי משפטו עלול להמשך לתקופה ארוכה, במהלך טיעוניו צרף ב"כ המבקש אישור של מר משרקי גוזיף - אחיו של הערב - בו הביע את הסכמתו להעסיק את המבקש ברשותו היה ובית המשפט יורה על שחרורו של המבקש בשעות היום לצורכי עבודה. בנוסף הביע מר משרקי את הסכמתו להיות אחראי על המבקש מרגע הוצאתו לעבודה ועד חזרתו לבית הערב.

ב.         מנגד, התנגד ב"כ המשיבה לבקשה וטען באריכות. במסגרת טיעוניו פירט את השתלשלות העניינים בתיק העיקרי, וטען כי האשמה לדחיות בתיק העיקרי רובצת לפתחו של המבקש. בנוסף הסביר כי על פי חומר הראיות בתיק, המדובר בשני עדים מהותיים אשר אמורים להעיד בישיבה שנקבעה ליום 22/03/06, ושאר העדים של המשיבה הם טכניים, ולשיטתו בישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 22/03/06 אמורה המשיבה לסיים את שמיעת העדים.

6.         לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בהחלטתי הקודמת, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, ואלה נימוקיי:

            א.         נגד המבקש ואחיו הוגש כתב אישום אשר מייחס להם עבירות אלימות חמורות שבוצעו כלפי שוטרים אשר על פי הנטען בכתב האישום באו כדי לתפוס סמים מסוכנים בסמוך לביתו של המבקש. הדגשתי בהחלטתי הקודמת כי אילולא התהיות שעלו בחומר הראיות, ובנסיבות רגילות בשל חומרת העבירות המיוחסות, עברו של המבקש שכולל עבירה של אלימות, לרבות מאסר על תנאי בר הפעלה, לא הייתי מהסס לעצור את המבקש עד תום ההליכים. לאור זאת, הורתי על שחרורו של המבקש בחלופת מעצר בית מלא

            ב.         כידוע, כל מעצר בית מלא יש בו כדי לגרום נזק כלכלי לנאשם, עם זאת ראוי להדגיש, כי מעצר בית בכלל ומעצר בית מלא בפרט, הוא אלטרנטיבה למעצר בתוך כותלי בית הכלא שהינה חמורה וטומנת בחובה לא רק את הפגיעה בפרנסת הנאשם, אלא שוללת גם את חירותו, לכן הורה המחוקק כי בנסיבות מסויימות שנקבעו בחוק המעצרים, ניתן להורות על חלופת מעצר כך שהפגיעה בחירותו של נאשם תהא פחותה יותר, והמקרה שלפנינו נופל בגדר אותה חלופה.

            ג.          נסיבותיו האישיות של המבקש נלקחו בחשבון בהחלטתי הקודמת עת שהורתי על שחרורו בחלופת מעצר בית מלא, לכן הפגיעה הכלכלית במבקש לא מהווה נסיבה חדשה המצדיקה שינוי בהחלטתי הקודמת.

            ד.         בית המשפט העליון קבע כי:

"יש בחלוף הזמן משום נסיבה חדשה המשנה את האיזון בין המסוכנות לבין החירות שינוי המצדיק בקשה לעיון חוזר"(ראה בש"פ 371/01 חסונה אסמעיל נ. מ"י, פ"ד נה(2) 913). שקלתי בענייננו אם חלוף תקופה של כארבעה חודשים מאז החלטתי הקודמת, יש בה כדי להביא לשינוי בהחלטתי, אולם בסופו של דבר, נחה דעתי כי בנסיבות העניין ונוכח חומרת העבירות המיוחסות, ועברו של המבקש, וכן העובדה כי התיק העיקרי קבוע להוכחות ליום 22/03/06, דהיינו בעוד כ- 10 ימים, ומחומר הראיות שעמד לעיוני עת שנתתי החלטתי הקודמת, המדובר רק בשני עדים מהותיים של המשיבה וניתן להניח כי בישיבה הקבועה, תסיים המשיבה את הבאת ראיותיה, ותוותר ישיבה נוספת בה יישמעו עדי הגנה, לאור זאת, אינני רואה כל הצדקה בשלב זה להורות על שינוי החלטתי הקודמת בדבר מעצר בית מלא.

7.         אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הבקשה.

8.         המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ג באדר, תשס"ו (13 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.

001486/06בש 054 ערין בראנסה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: