החלטה בתיק בש 1474/05

1.         ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (להלן: בימ"ש קמא) על ידי כב' השופטת גב' יעל פרדלסקי (להלן: שופטת קמא) מיום 22/03/05, בתיק ב"ש 2305/05 (תיק עיקרי: ת"פ 1750/05), בה הוחלט על מעצר העורר עד לתום בירור דינו.

            לפני בימ"ש קמא מונח כתב אישום נגד העורר ואחר המייחס להם ביצוע עבירות של פריצה למבנה, שאינו משמש למגורים וביצוע גניבה. נטען בכתב האישום, כי במועדים שבין 04/03/05 שעה 14:30 ל- 06/03/05 שעה 10:00, התפרצו העורר והאחר, לתוך בית עסק "אחוזת סטריאו" (להלן: העסק), שבבעלותו של מר גמליאל מרדו (להלן: המתלונן) על ידי כך  שניסרו סורג  ונכנסו דרך המרפסת לעסק וגנבו משם ציוד (רמקולים, מקרנים ומערכות הגברה), ששוויו כ- 300,000 ש"ח. עוד נטען שכפעולת המשך למתואר לעיל, בתאריך 06/03/05, סמוך לשעה 19:00 רחוב הרצל 88 חיפה, בדירה נטושה (להלן: הדירה) נמצאו העורר ואחר שהרכוש הגנוב בחזקתם.

            ב"כ המשיבה ביקש מבית המשפט כי יורה על מעצרם של העורר והאחר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם. היא טענה כי יש בידי התביעה ראיות לכאורה, נגד העורר ואחר, במיוחד לאור החזקה התכופה שלהם ברכוש הגנוב. עוד טענה המשיבה כי לאור התחכום והנועזות שבביצוע העבירות, שהצריך תחכום ותכנון מוקדם, כדי להעביר את הציוד מהעסק לדירה ולאור עברם הפלילי העשיר של העורר והאחר והעובדה שתלויים כנגדם מאסרים על תנאי לתקופה ממושכת, קיימת עילת מעצר שעניינה סיכון שלום הציבור ורכושו. לכן, היא עתרה לבית המשפט להורות על מעצר העורר ואחר עד לתום בירור דינם.

2.         שופטת קמא עיינה בתיק החקירה (שהוגש גם לעיוני), הגיעה למסקנה כי יש ראיות נסיבתיות נגד העורר והאחר, אך מאחר והראיות הנסיבתיות נגד האחר היו חלשות יותר היא דחתה את הבקשה למעצרו ובמקום זה חייבה אותו לערבויות והפקדת מזומנים וכן ניתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ והוא חוייב בהפקדת דרכון. עוד קבעה שופטת קמא, כי לאור עברו הפלילי המשמעותי והמאסר על תנאי התלוי נגדו, אין מקום לחלופת מעצר, העורר מסכן את שלום הציבור. גם חלופת המעצר לא התאימה בנסיבות (כפי שפורט בהחלטת בימ"ש קמא).

            אין ערר על החלטת שופטת קמא, בדבר דחיית הבקשה למעצר האחר.

3.         העורר טוען כי אין כל ראיה ישירה הקושרת אותו להתפרצות וגם "החזקה התכופה" מצביעה לכל היותר על הקשר של העורר לרכוש הגנוב, אך לא להתפרצות. פרק הזמן שבין ההתפרצות והמצאותו של העורר בדירה אינם מצביעים על חזקה תכופה, המתייחסת לפריצה. מכאן, שלפי טענת העורר, המקסימום שאפשר לייחס לעורר הוא אחזקת רכוש גנוב, שזוהי עבירה שאיננה מצדיקה מעצר עד תום הליכים.

            עוד טוען העורר כי התיק העיקרי (האישום) קבוע לשמיעה לימים 02/06/05 וכן 22/06/05, כך שסביר שפסק הדין של בימ"ש קמא ינתן רק לאחר פגרת הקיץ. בנסיבות, מדובר במעצר לתקופה מאוד ארוכה שסיכויי העורר להזדכות טובים ועל כל פנים הוא צפוי להרשעה רק בעבירה קלה של אחזקת רכוש גנוב ולא בעבירת התפרצות.

4.         גם אני עיינתי בתיק המשטרה וסבורני כי יש ראיות לכאורה (אף כי נסיבתיות), לעבירת ההתפרצות לעסק. טביעת אצבעות של העורר נמצאו על אחד מהחפצים הגנובים. כמו כן, נמצאה בדירה עקבות התואמות את הנעליים שהעורר נעל בעת מעצרו בסמוך להמצאותו בדירה. גרסתו של העורר כי המצאותו בדירה קשורה לחיפוש אחר כלבו, בלתי מהימנת על פניה. נכון, שקיימת אפשרות, שבמקרה הגיעו העורר והאחר לדירה שבו נמצא הרכוש הגנוב, פרי הפריצה לעסק, אך זו מקריות שלפחות בשלב זה, אין ליתן לה משקל משמעותי.

5.         כאן אזכיר שלעורר הרשעות קודמות רבות ותלוי נגדו מאסר על תנאי. כמו כן, מסכים אני כי מדובר, לכאורה, בעבירה מתוחכמת, נועזת שאמורה היתה לשלול רכוש בעל ערך רב מבעליו. עוד יצויין כי, לכאורה, המועד שנקבע לשמיעת הראיות לגופן (שמיעת התיק) קרוב ואני מאמין שהמשפט יסתיים בהכרעת דין, במועד סביר. אני מסכים כי יש עילת מעצר נגד העורר ולהבטחת שלום ובטחון הציבור, החלופה שהוצעה אינה מתאימה.

            מכל הנימוקים דלעיל, אני דוחה את הערר על החלטת שופטת קמא, למעצרו של העורר עד לתום בירור דינו.

ניתנה היום א' באייר, תשס"ה (10 במאי 2005) במעמד הצדדים.

עופרי ש. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: