החלטה בתיק בש 1371/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים

כתב האישום והבקשה

1.         המשיב מואשם בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בשני אישומים של סחר בסם מסוכן ובהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירות לפי סעיפים 7 (א) + (ג) רישא, 13 ו - 7 (א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973.

2.         כתב האישום מחזיק שלושה אישומים.

      על פי האישום הראשון החזיק המשיב בביתו ביום 21.2.05 970.8 גרם נטו חשיש

ו - 13.25  גרם נטו קנאבוס שלא לצריכה עצמית.

על פי האישום השני מכר המשיב לדב בלום (להלן -  " בלום") ארבעה חודשים עובר ליום 1.3.05 ב - 6 מועדים שונים חשיש תמורת כ - 200 ש"ח כל פעם.

על פי האישום השלישי שנה עובר ליום 1.3.05 מכר המשיב לאליוט דייויס (להלן - " דייויס") ב - 5 מועדים שונים חשיש תמורת כ - 200 ש"ח כל פעם. עוד באישום השלישי - החזקת חשיש במשקל 0.46 גרם נטו לצריכה עצמית המיוחסת למשיב ביום 1.3.05.

המבקשת עותרת להכריז על המשיב, אם יורשע, כעל סוחר סמים ולחלט 9,910 ש"ח

ו - 50 $ שנתפסו ברשותו.

3.         בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה שלפני. עילת המעצר הינה חזקת מסוכנות סטאטוטורית. הבקשה מפרטת עבר פלילי של המשיב לרבות ריצוי עונש מאסר ממושך ושני (2) קיומו של המסלול המינהלי אינו שולל מבית-המשפט סמכות לשחרור בערובה, סמכות שלעולם מצויה בידיו.תיקים פתוחים בגין עבירות סמים.

4.         עם הגשת הבקשה הוזמן תסקיר מעצר משירות המבחן וזה אכן הוגש בדיון. התסקיר ממליץ על פתיחה בתהליך לקליטת המשיב (אם ימצא מתאים) בקהילה טיפולית סגורה לגמילה מסמים. המשיבה מתנגדת להמלצות התסקיר והמשיב כמובן מבקש לאמצן. עוד חולק המשיב על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ולחילופין טוען הוא כנגד עוצמתן.

דיון

ראיות לכאורה להוכחת האשמה

5.         המבחן לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה כנדרש בסעיף 21 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים") הינו פוטנציאל ראייתי מרשיע בחומר החקירה (בש"פ 8087/95).

6.         המשיב אינו חולק על קיום ראיות לכאורה להוכחת האישום הראשון. טענתו כי לא נעצר מיד לאחר תפיסת הסמים ברשותו (אלא ביום 1.3.05)  עוסקת בבחינת מסוכנותו בלבד.

7.         אשר לאישום השני - אמנם המשיב מכחיש כי מכר סמים לבלום ואולם בשלב זה ולפי המבחן הקובע די בהודעתו של בלום (עמ' 2) כדי לבסס ראיות כנדרש נגד המשיב. יצויין כי בינתיים הודה בלום בכתב אישום נפרד, הורשע ונגזר דינו. טענות המשיב כי בלום עצמו הואשם בסחר לאחר שמכר לכאורה סמים לשוטרים בעסקאות מבוימות וכי המבקשת עצמה אינה מאמינה לבלום אינן פוגמות במצבת הראייתית שכן עוסקות הן במשקל הראיות ואין עניינן בשלב זה על פי ההלכה הפסוקה. זאת ועוד עוסקות הן בגרסת בלום לגבי סמים שנמצאו בביתו של בלום (ואשר האחרון טען כי הוא שומר עליהם עבור המשיב שנחקר אז במשטרה) ואין להן השלכה ישירה לגבי גרסת בלום כי בעבר רכש מהמשיב סמים כמפורט באישום השני.

8.         אשר לאישום השלישי - אף כאן מבוססות הראיות לענין עבירות הסחר כנדרש והפעם על הודעות דייויס. טענות המשיב כנגד מהימנות דייויס והפער בין הודעתו הראשונה הכללית להודעתו השניה שנמסרה כעבור שעות והינה מפורטת תתבררנה במשפט עצמו שכן שוב עוסקות הן במשקל ראיות ואין עניינן בשלב זה על פי ההלכה הפסוקה. אשר להחזקת סמים לצריכה עצמית - אין בעבירה זו כדי לבסס כשלעצמה עילת מעצר ואינני נדרשת לבחינת המצבת הראייתית בעניינה.

9.         בנוסף לאמור לעיל, נמצאו בביתו של המשיב סכומי כסף גדולים, כ - 10,000 ש"ח. הסבריו של המשיב כי מדובר בכספים מהכנסות לגיטימיות כגון קצבת נכות של ביטוח לאומי, כספים מ"טיפים" מעבודתו כברמן (כ - 1,200 ש"ח לחודש), כספי סיוע בשכר דירה (5,000 ש"ח לחצי שנה) ו - 1,000 יורו שקיבל מאימו בנובמבר האחרון לא נתמכו בחלקם במסמכים ומעבר לכך בהתחשב בהוצאות מחייתו (2,500 ש"ח לחודש על שכר דירה בלבד) אינם מסבירים כיצד היו בידיו לגרסתו 10,000 ש"ח במזומן לצורך קניית חשיש מאחר סמוך לתפיסתו בנוסף לכספים שנתפסו ברשותו. כמו כן עולה תהיה מדוע נזקק המשיב למצלמה מותקנת בכניסה לביתו, לדבריו נזקק לה על מנת לראות "אנשים שנכנסים" (עמ' 2 למטה בהודעה מיום 21.2.05 ) אך בהמשך מסביר כי הינה מנותקת. מדוע אם כן נזקק למצלמה מנותקת? באלה יש כדי לחזק את המסקנה הלכאורית כי המשיב עוסק בסחר בסמים לכל דבר וענין, מגן עליו, על סחורתו ועל רווחיו ככזה.

            נמצאו אם כן ראיות לכאורה להוכחת האשמה כנדרש.

עילת מעצר וחלופה.