החלטה בתיק בש 1359/07

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופטת כ. רוטפלד-האפט) לפיה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של החזקת סכין שלא כדין בניגוד לסעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 וכן עבירה של איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק הנ"ל. על פי הנטען בכתב האישום ביום 3.12.2006 הגיע העורר לחצר ביתו של המתלונן וצעק לעברו כי יהרוג אותו. כן נטען כי ביום 4.12.2006 התקשר העורר לטלפון של המתלונן קילל אותו ואיים עליו כי יפגע בחייו ובהמשך נמצא מחזיק בסכין ארוכה מחוץ לביתו. הוא הוסיף ואיים לפגוע במתלונן גם בעת מעצרו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ב"כ העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למרשו והציע לשלבו במסגרת טיפולית לגמילה מאלכוהול כחלופה למעצר. בית משפט השלום הורה על הזמנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. תסקיר המעצר הוגש ובו נאמר כי העורר סובל מבעיית התמכרות לאלכוהול מזה כעשרים שנה וכי אם ישוחרר לחלופת מעצר, שאינה מסגרת טיפולית סגורה, הסבירות שהתנהגותו כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום תישנה, הינה גבוהה. שירות המבחן אף בדק את החלופה המוצעת על ידי העורר לשחררו לחלופת מעצר במסגרת עמותת "אדם לאדם" ומצא כי מדובר מסגרת פרטית לטיפול לא ממושך וכי יהיה על העורר להשתלב לאחר מכן במסגרת טיפול קהילתית נוספת. לפיכך הציע שירות המבחן להעמיד העורר בפיקוחו למשך ששה חודשים בה ישהה באשפוזית "אדם לאדם" שהוצעה על ידו למשך 21 ימים לאחר מכן יועבר למסגרת טיפול קהילתית במוסד סגור.

לאחר בחינת חלופת המעצר שהוצעה על ידי שירות המבחן, כפי המפורט בתסקיר, החליט בית משפט השלום להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהחלטתו התבסס בית משפט השלום על המסוכנות הנשקפת מהעורר בשל מעשיו, עברו הפלילי וכן על ההלכה, לפיה מקומה של תוכנית גמילה הינה במסגרת הליכי הענישה ולא בהליך המעצר.

על החלטתו של בית משפט השלום מונח הערר שבפני.

לטענת ב"כ העורר, לאור נסיבותיו האישיות של העורר ורצונו הכן להשתקם, היה מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן ולשחרר העורר למוסד גמילה.

מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על החלטת בית משפט השלום ומבקשת לדחות את הערר.

לאחר ששקלתי בטיעוני ב"כ בעלי הדין וכלל נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

מחומר הראיות עולה שהעורר איים לפגוע במתלונן  מספר פעמים הן בטלפון והן בצעקות שנשמעו מחצר ביתו. הוא אף הזעיק את המשטרה למקום בו מתגורר המתלונן וביקש מהם להרחיק המתלונן מהאזור תוך שהוסיף ואמר כי בידו (שלו) סכין והוא מתכוון לרצוח אותו. הוא לא נרתע מלאיים על המתלונן אף בנוכחות השוטרים, ראה הודעתו של העורר מיום 4.2.2007 וכן מזכרי השוטרים שהוזעקו למקום.

שירות המבחן אף הוא העריך כי העורר מסוכן ועלול לחזור על מעשיו באם ישוחרר ממעצר ללא טיפול.

יצויין כי בנוסף למעשים המיוחסים לעורר במסגרת כתב אישום זה והמסוכנות למתלונן הנשקפת

ממנו, יש להביא בחשבון את עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל עבירות של היזק לרכוש,

פגיעה בפרטיות,  ניסיון לתקיפה, הסגת גבול תוך נשיאת נשק, (לא מניתי הרשעות ישנות). בנוסף

הורשע העורר בעבר בעבירות של התנהגות פסולה במקום ציבורי, תקיפה סתם, איומים, תקיפת

שוטר, היזק בזדון והסגת גבול בגינן הוטל עליו, בין היתר, עונש מאסר על תנאי של 18 חודשים

שהיה תלוי ועומד נגדו בעת ביצוע העבירות נשוא ערר זה, ( תיק פ' 1747/04 של בית המשפט

השלום בנצרת).

בית משפט השלום דן בשאלת חלופת המעצר ואיפשר הגשתו של תסקיר מעצר ובחינת אפשרות

שחרורו לחלופת מעצר, שתסייע לו להיגמל מהתמכרותו לאלכוהול כבקשת בא כוחו, אך בסופו של