החלטה בתיק בש 1210/05

1.         בפני בקשת המבקשת לעיון חוזר וחילוט ערבויות.

            בהחלטתי מ- 28.12.04, במסגרת ב.ש. 8959/04, הוריתי על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, אחר שהוגשה בקשה לעוצרו עד לסיום ההליכים, אחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבת רכב, מעשי פזיזות ורשלנות, נהיגה ללא רשיון, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה בקלות ראש, אי ציות  לאור אדום, גרימת תאונת דרכים נזק וחבלה, שימוש ברכב ללא רשות, חבלה במזיד ופריצה לרכב - והכל כמפורט בכתב האישום בת.פ. 3162/04.

2.         שלב ראשון הוריתי על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים - מתוך חומרת העבירות המיוחסות לו, מתוך חומרת התנהגותו והזלזול שהביע ברשויות החוק , אחר שהוברר כי את העבירות המפורטות לעיל שיוחסו לו, ביצע זמן לא רב אחר שיחרורו בתנאים מגבילים, אחר שהוגש נגדו, חודשים ספורים קודם, כתב אישום אחר, בו יוחסו לו עבירות של פריצה לרכב, גניבת רכב, תקיפה הגורמת חבלה ונהיגה ללא רשיון וללא ביטוח.

            בערר שהוגש על החלטתי מצא ביהמ"ש המחוזי להורות כי יקויים דיון נוסף אחר שינתן תסקיר שירות המבחן, וכך ננקט, ואחר קבלת תסקיר שירות המבחן שהמליץ כי המשיב ישוחרר בתנאי שישהה במעצר בית מלא אצל אביו ותחת פיקוחו הצמוד והמלא, ומתוך שניתנה לכך הסכמת המבקשת - הוריתי כמבוקש.

            בהחלטתי הוריתי למשיב ליתן ערבות עצמית וצד ג' של אביו על סך 10,000 ש"ח כל אחת ולהפקיד סך של  2,500 ש"ח בקופת בית המשפט.

3.         לא נקפו הימים וביום 6.1.05 בשעות בוקר נמצא המשיב מפר ההחלטה, ובגין כך הוגשו נגדו כתב אישום בגין הפרת הוראה חוקית וכן בקשה לעיון חוזר ולחילוט ערבויות.

            המשיב הודה במיוחס לו, רק טען כי את מעצר הבית יצא לצורך בדיקה רפואית.

            לטענה זו התייחסתי בהחלטתי מ- 16.1.05, בה הוריתי כי המשיב ייעצר עד לסיום ההליכים, זאת אחר שהוצעה חלופת מעצר אחרת, כי ישהה במעצר בית מלא אצל דודו, ולאחר שהוברר כי אותו דוד מתגורר בבית בו מתגורר המשיב.

4.         עתה יש לדון בבקשתה הנוספת של המבקשת לחלט הערבויות שניתנו.

            ב"כ המשיב טוען כי את הערבויות אין לחלט משום מצבו הכלכלי הקשה של אביו של המשיב, נכה שקיומו על קצבת נכות כללית מהמל"ל, ומתוך שבעת שנתן הערבות סבר האב הערב כי ניתן לתת אמון בבנו.

            עוד נטען כי זו הפעם הראשונה בה חותם האב כערב.

            ב"כ המבקשת טענה כי יש לחלט הערבויות והפקדון וכי אין לקבל טענות המשיב והערב גבי אופן חתימת הערבות, הנסיבות שהביאו לחתימתה, ומצב הערב.

5.         אחר עיון ושיקול - אני מוצאת להורות על חילוט הפקדון בסך 2,500 ש"ח ועל חילוט סך של 5,000 ש"ח מכל אחת מהערבויות שניתנו.

            אינני מקבלת טענת ב"כ המשיב גבי האב הערב, שמשמעותה, אכן, כשיטת המבקשת, מתן מסר מפחית באשר לרצינות התחייבות של נאשמים וערבים בפני ביהמ"ש, שביום פקודה מוכנים לערוב ככל הנדרש, רק על מנת שהתוצאה תבוא לפי עניינם, כשמאוחר יותר מתברר כי לא היה להצהרותיהם, להסכמתם לערוב ולהתחייבויות שנתנו - בסיס כלשהו.

            לאביו של המשיב, שערב לו, הובהר באופן שאיננו משתמע, כי תוצאת הפרת התנאים המגבילים - תהא חילוט ערבותו,  ורק אחר שהצהיר כי משמעות הערבות ברורה לו - נתקבלה ערבותו.

            לציין, במאמר מוסגר, כי  בבקשת ב"כ המשיב ובהצעתו חלופה אחרת, הנה טען כי המשיב מכבד יותר את דודו מאשר את אביו, שקיבל על עצמו להשגיח עליו - טענה שאינני יכולה לקבלה, מתוך הצגת האב כחלופה ראשונה למעצר, ויש בה לתת עוד יותר להחלטתי כאן.

6.         לשיטתי - רק בחילוט הערבויות יהא כדי להצביע על ההתייחסות הראויה והדרושה להחלטות ביהמ"ש.

            כפי שנקבע בבש"פ 8626/04 סמואל צ'וסקין נ' מ"י, מיום 10.10.04 הנה: -

            " ...מושכלות ראשונים הם כי תנאי ערבות והפקדה כספית הנדרשים מנאשם כתנאי לשחרורו בחלופת מעצר נועדים להבטיח כי במקרה של הפרה הם ימומשו במלואם או בחלקם לאוצר המדינה. אף שסעיף 51 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 מדבר ב"חילוט הערבות" בלא ציון מפורש כי ניתן לחלט את הערבות כולה או מקצתה, בשונה מההסדר התחיקתי שקדם להוראה זו (סעיף 48 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982) הדעת נותנת כי שמורה לבית המשפט הסמכות להורות לא רק על חילוט הערבות כולה, אלא גם על חילוט חלקה, תוך שהשיעור הנאות נקבע בהינתן מכלול נסיבות הענין העומד לדיון (קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, תשנ"ז - 1997, עמ' 269). בכך, משמשים תנאי הערובה משום בטוחה לכך כי נאשם יכבד את תנאי השחרור וימנע מלהפר אותם, וכי הערבים שנטלו אחריות לפקח עליו יעמדו בחובתם זו, שאם לא כן, עלולים הם להפגע בכיסם. להיקף הערבויות הכספיות המוטלות קשר ישיר לטיב העבירות בהן מואשם הנאשם ולמסוכנות הנובעת משחרורו, בין לבטחון הציבור, ובין להיקף החשש הנובע מכך לתקינות ההליך השיפוטי הצפוי. באותה מידה, סכום החילוט הסופי עליו מחליט בית המשפט במקרה של הפרת תנאי השחרור גם הוא תלוי נסיבות, ובכלל זה נגזר ממהות האישומים העומדים כנגד הנאשם ומאופי הפרת תנאי השחרור בו מדובר..."