החלטה בתיק בש 1208/08

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום השלום בקריות (כב' השופטת לאופר-חסון), מיום 20.1.08, לפיה דחה בימ"ש קמא את בקשת העורר, העצור בגין חשד לרצח, לאפשר לו להיבדק ע"י פסיכיאטר פרטי מטעמו, על מנת שיוכל לבדוק מה היה מצבו הנפשי של העורר בעת ביצוע העבירה, אשר בביצועה הוא חשוד.

בימ"ש קמא דחה את הבקשה בשל כך שהעורר לא התייצב לדיון (בשל הימצאותו, בימים אלה, בבדיקה אצל הפסיכיאטר המחוזי), בקבעו, כי מאחר שאין בפניו אינדיקציה לכך שלא ניתן להביא את העורר לדיון, לא ניתן לקיים הדיון בהעדרו.

לגופו של ענין העיר בימ"ש קמא, כי ממילא הבקשה מוקדמת, שכן יש צורך לקבל, ראשית כל, את חוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי, וייתכן כי ממצאי הבדיקה ייתרו את הצורך בבקשה.

גם בפניי טען נציג המשיבה, כי לא ניתן לקיים את הדיון בהעדר העורר למרות שב"כ העורר ביקש לקיימו בהעדרו.

ב"כ העורר טוען, כי שגה בימ"ש קמא בדחותו את הבקשה.

לטענתו, זכותו של העורר להיבדק ע"י מומחה מטעמו, הינה זכות יסוד הנובעת מכבוד האדם וחירותו, מזכותו של אדם על גופו וכן מחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 הקובע בסעיף 7, כי מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לענין הטיפול בו וכי המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו, בשילוב עם סעיף 27 לחוק זה המחיל את הוראת סעיף 7 (והוראות אחרות), על  צבא הגנה לישראל, על משטרת ישראל ועל שירות בתי הסוהר וכן  מסעיף 9(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: " חוק המעצרים"), הקובע, כי עצור יהא זכאי, בין היתר, לטיפול רפואי, הנדרש לשם שמירה על בריאותו ולתנאי השגחה מתאימים על פי דרישת רופא ומתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תנאי החזקה במעצר), התשנ"ז-1997, בטענו, כי אין המשיבה זכאית למנוע מהעורר זכות זו, ללא בסיס חוקי מפורש.

לטענתו, לא יהיה בבדיקה כזו כדי להפריע לחקירה, במיוחד לאור כך שמדובר לא בביקור של אדם או קרוב משפחה, אלא בבדיקה ע"י רופא מומחה.

עוד מוסיף ב"כ העורר וטוען, כי לבדיקת העורר ע"י פסיכיאטר פרטי, סמוך ככל האפשר למועד האירוע, יש חשיבות רבה לענין יכולתו של הפסיכיאטר להעריך ולקבוע את מצבו הנפשי של העורר בעת ביצוע המעשה המיוחס לו ולפיכך יש להיעתר לבקשה כחלק מהזכות למשפט הוגן.

המשיבה אינה מתנגדת, עקרונית, לבדיקת העורר ע"י פסיכיאטר מטעמו, אולם טוענת כי על בדיקה זו להיעשות רק לאחר שהפסיכיאטר המחוזי ישלים את בדיקת העורר.

לטענת ב"כ המשיבה, הליך ההסתכלות והבדיקה ע"י הפסיכיאטר המחוזי הינם חלק מהליך החקירה ולכך מסכים גם ב"כ העורר.

לפיכך, טוען ב"כ המשיבה, אין מקום לאפשר לצד כלשהו להתערב בהליך זה, לרבות באמצעות בדיקה ע"י פסיכיאטר פרטי.

ב"כ המשיבה מקשה, בין היתר - האם ביהמ"ש יאפשר גם למשפחת הקורבן לבדוק את העורר, במהלך החקירה, ע"י פסיכיאטר מטעמה, תוך שהוא מצביע על כך שגם לקורבן ולמשפחתו זכויות, על פי חוק חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001.

דיון ;

נוכחות העורר -

סעיף 16 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע, כי הדיון בבקשה להארכת מעצר "יתקיים בפני החשוד, אלא אם כן נוכח השופט, על יסוד חוות דעת של רופא, שאין החשוד מסוגל להשתתף בדיון מפאת מצב בריאותו" שאז יתקיים הדיון בנוכחות סניגורו".

ברי, כי הדיון בבקשה לאפשר לעורר להיבדק ע"י פסיכיאטר מטעמו, אינו נופל בגדר סעיף זה, שכן אין מדובר בהארכת מעצרו.

סעיף 18 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, קובע:

" צו לפי סעיפים 15 עד 17 לא ינתן אלא בנוכחות סניגורו של החולה, ואם אין לו, ימנה לו בית המשפט סניגור; בית המשפט רשאי לתת צו כאמור שלא בנוכחות החולה אם שוכנע, על יסוד חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי או של פסיכיאטר אחר שמינה הפסיכיאטר המחוזי, שאי אפשר לקיים את הדיון בנוכחות החולה או שנוכחותו תזיק לבריאותו הנפשית."

צווים לפי סעיפים 15 עד 17, הם צווים המורים על בדיקה ע"י הפסיכיאטר המחוזי, על אשפוז או על טיפול מרפאתי של נאשם, עצור או חשוד.